Home Page

בצפון איראן לחופיו של הים הכספי שוכנת עיר נופש בשם רמסר. העיר נהנית ממזג אוויר מאוד נוח בחורף ובקיץ ועיקר פרנסת תושביה הוא על תיירות,פנים,איראנית. בנוסף להיותה של רמסר לחופיו של הים הכספי יש בעיר מעיינות חמים שתורמים לאטרקטיביות שלה בעיני תושבי איראן. פרט מעניין: בסביבותיה של העיר רמסר נמדדת רמת רדיואקטיביות טבעית (טבעית,אין מקורה ואין לה שום קשר לפרויקט האטום האיראני) גבוהה במיוחד בערך הגבולי הגבוהה של חשיפה לקרינה רדיואקטיבית טבעית שאיננה מזיקה לבני אדם,לחי ולצומח. ב 1971 כינסה ממשלת אירן נציגים מכל העולם לכנס שדן בשימור אתרי טבע לחים. בסוף הכינוס נחתמה אמנת רמסר,אמנה לשימור מקורות מים לחים לטובת שימור החי והצומח הטבעיים האופייניים לאתרי טבע לחים ולרווחת האנושות. האמנה מגדירה מקווי מים לחים בצורה נרחבת וכוללת חופי ים שבשעת השפל מגיע עומקם לשישה מטרים. בנוסף מגדירה כמקור מים לח בריכות דגים,שדות אורז ברכות אידוי לאיסוף מלח ועוד. ב 1993 הצטרפה ישראל לאמנת רמסר ובישראל מוכרזים שני מקווי מים לחים והוכרזו בה שני אתרי רמסר:שמורת הטבע עין אפק,ושומרת הטבע החולה. בעונה זו חולפות צפרים נודדות מעל לשמורת הטבע אפק,להקות של קורמורנים מצאו בינות לעצי השמורה כמקום לחריפה וכמה להקות של שקנאים נצפו תופסות תרמיקות בדרכן דרומה,כמה להקות של עוף דורס,שלא זוהה על ידינו אך יתכן ומדובר בדיה שחורה או עוזניות שטיפסו מעלה בתרמיקות מעל לשמורה בדרכן דרומה.

ישנם טיולים עונתיים שהייתי רוצה להצהיר עליהם כמסורת,כמו הביקור בכפר רופין בעת נדידת הסתיו. אלא מהי: בשנתיים האחרונות התחוללה פה מלחמה,ועדיין לא רואים את סופה,והביקור העונתי בכפר רופין נדחה מסיבות ביטחוניות ואחרות שקשורות במלחמה. בשנות הארבעים והחמישים,של המאה הקודמת,הדיה המצויה הייתה עוף טורף יציב בישראל. עיקר האוכלוסייה התרכז בצפון הארץ ובתחילת שנות החמישים החלה אוכלוסיית הדיות להתפשט דרומה.ב 1952 נמצא קן שלהן במקווה ישראל. שימוש נרחב בחומרי דישון רעילים,כמו גם התפשטות היישוב האנושי באזורי היציבות של הדיה המצויה גרמו לכך שמין זה נכחד מנוף העופות הטורפים של ארץ ישראל. לאחר ההכחדה חלפו בשמי הארץ דיות מצויות בדרכן דרומה ולקראת סוף שנות התשעים תחילת ה 2000 כמה זוגות בודדות של דיות מצויות חרפו בארץ וחזרו לארץ מוצאן בנדידת האביב. כחמש זוגות של דיות מצויות בנו קנים וקיננו בארץ בעמק החולה ובמורדות החרמון,ברם: מאז שנות האלפיים פסק הקינון בארץ והדיות המצויות נכחדו סופית מנופה של ארץ ישראל. כיום,בנדידת הסתיו והאביב,חולפות הדיות המצויות בשמי הארץ,עוצרות פה להתרעננות ומזון וממשיכות הלאה. נכון להיום הדיה מצויה לא חורפת במרחבי ארץ ישראל ובספר האדום של העופות המקננים בישראל היא בסטטוס של נכחדה כמקננת באזורנו. הדיה המצויה,נקראת גם הדיה השחורה,נקראת כך כי היא נוהגת לבלות שעות ארוכות בדאייה בשמיים,אגב כך אוספת את מזונה. הדיה המצויה התרגלה לנוכחות אדם ובסביבה האנושית היא מרבה להתקיים לצידו של האדם,בין השאר,בגלל שסיגלה לעצמה איסוף מזון ממזבלות שבני האדם יצרו.

יפו נזכרת לראשונה בתעודות מצריות מהמאה ה-15 לפנה"ס. מקור השם הוא המילה ‘אפו’ מהשפות השמיות המערביות ופרושה בעברית:היפה. בתולדותיה של יפו ובעמים והשפות השונות שחיו בה השתמר הקשר למילה יפה…

השקנאי המצוי הוא העוף הנודד הגדול ביותר שפוקד את ישראל בסתיו,כשהוא עושה דרכו לאפריקה החמימה,ובאביב,כשהוא עושה דרכו חזרה הביתה בארצות מזרח אירופה. לשקנאי טכניקת נדידה ייחודית לו: השקנאי משתמש בטרמיקה של אוויר חם על מנת לדאות לגבהים ובשיא הטרמיקה הוא דואה אל עבר המשך מסעו. השקנאי,בניגוד לחסידה שמשתמשת באותה הטכניקה,משתמש רק ב"קיר" אחד של הטרמיקה וכתוצאה מכך להקת השקנאים מהבהבת בשמים פעם בלבן בוהק ופעם בשחור. השקנאי מכלה כמות אנרגיה גדולה מאוד בעת הנדידה ועל כן נדרש לבצע הפסקה על מנת להזין את עצמו ולצבור מספיק אנרגיה להמשך המסע. השקנאים הנודדים בארץ ישראל מגיעים ממזרח אירופה,חונים במאגרי המים שנכרים בדרכם,נחים וזוללים דגים ומשנחו ומילאו בטנם תופסים טרמיקות של אוויר חם וממשיכים את דרכם דרומה,לאפריקה. בעבר השתמשו השקנאים במאגרי מים טבעיים כימת החולה וביצות,משאלה יובשו עברו לחנייה בברכות דגים למגינת לבם של מגדלי הדגים,והסבו להם נזק כלכלי ניכר. בהתארגנות של גופים שונים ממלאים עבור השקנאים דגים במאגרי מים והם,ובשמחה,נוחתים בהם ניזונים מהדגים אוגרים אנרגיה וכוח וממשיכים בדרכם תוך גרימת נזק כלכלי זעיר. השקנאי חי בלהקות שככל הנראה הפריטים בכל להקה קבועים וכוללים בוגרים וצעירים,כשהאחרונים מאופיינים בגון כהה של נוצות גופם. גם אסוף שלל הדגה מתבצע על ידי הלהקה כולה. השקנאים מסתדרים בחצי קשת,דוחפים את הדגים אל עבר גדות המאגר ושם בולסים אותם הנאתם. לא ידוע על מערכת היררכית בתוך להקת השקנאים,כן ידוע,ממחקר שבוצע בישראל,ששיטת הדייג של השקנאים איננה היעילה ביותר ולו שקנאי בודד היה צד דגים לעצמו,היה מצליח לספק לעצמו כמות גדולה יותר של דגים ובזמן קצר יותר משיטת הדיג בקבוצתית. ככל הידוע הצורך של השקנאים להתלהק הוא זה שמכתיב,גם,את שיטת הציד של הדגים. מעל שמי ישראל חולפים בין 40 ל 50 אלף שקנאים בעונת הנדידה שהם כ 20% מאוכלוסיית השקנאי באירופה. במהלך העימות בין ישראל לחיזבאללה,במלחמת חרבות ברזל,היו מספר אזעקות שווא של חדירת כטב"מ שמקורם היה בלהקה של שקנאים.מעקב מדוקדק אחר נדידת להקות השקנאים בשמי הארץ,בעת העימות הזה,סיפק את המידע הנדרש על מנת להמעיט כמעט לגמרי את אזעקות השווא.

ערב שמחת תורה. עשרים החטופים החיים משוחררים מידי חמאס וכולם,הולכים על רגליהם,בארץ. סחררת ההתרגשות ממשיכה מנאום טרמפ בכנסת ועד לתחושת העצב על משחקי חמאס בהחזרת החללים. טלטולי הנפש מתחילים לשקוע כאשר הכסופה מדוממת מנועה במגרש החנייה של שביל סובב הר מירון. השביל מתחיל דרכו במפנה הדרומי של ההר,חולף על שלושת רוחות השמיים,מזרח,צפון ומערב בהתאמה,ומסתיים שוב במפנה הדרומי בדרך למגרש החנייה. סתוונית היורה נוקטת באסטרטגיית פריחה הייחודית לצמחי הסתיו. היא פורחת ממש אחרי טיפות הגשם הראשונות של הסתיו ובכך זוכה,בבלעדיות,לתשומת לבם של החרקים המפרים. לאחר כמה ימי פריחה ממצה הסתוונית את מאגר המזון שבבצל הקטן שלה,נופלת אל אחד מצדדיה,זקופה ומלוא פריחתה וקמלה. בתחילת המסלול,במפנה הדרומי של מסלול סובב מירון איננו נתקלים בפריחת הסתוונית. חשש מתגנב ללבנו שמא איחרנו את פריחתה. כאשר המסלול עושה דרכו מזרחה אט אט,בצידיו,מתגלות סתווניות. זקופות,פורצות מן הקרקע מכוסת העלווה בגאווה מתריסה דומה לתחושת הגאווה על חזרת החטופים החיים יום קודם לכן. פה ושם מרבדים של סתוונית פורחים להם,ופה ושם נצפית סתוונית שחיסלה את מאגר המזון מהבצל שלה והיא שכובה לצידו,מלוא קומתה ופריחתה וקמלה לאטה בגאווה בלתי מוסתרת. אט אט סב שביל סובב מירון אל המפנה הדרומי של ההר,אין בו עוד סתווניות ואת מקומן תופסים מבנים שונים מבסיס חיל האוויר שבראש ההר,בסיס שבמהלך המלחמה נפגע אך נשאר זקוף... ומתפקד. בחזרה למגרש החנייה. העין מלאה במראה פריחתה של הסתוונית עין העדשה שובעת אף היא והכסופה מסיעה אותנו למציאות שבה עדיין חללים חטופים נמצאים בעזה.

החלמונית הגדולה היא אחת משלושה מינים של חלמונית הצומחים בישראל:החלמונית הגדולה,החלמונית זעירה וחלמונית צהובה. החלמונית הגדולה והזעירה הם מינים הגדלים בר בישראל ואילו החלמונית הצהובה היא צמח תרבותי הצומח בגינות בלבד ואיננו מופיע כצמח בר בישראל. שלושת מיני החלמונית הם ממשפחת הנרקיסים. החלמונית הצהובה היא מראשוני צמחי הסתיו,לאחר גשם ראשון,נדרשת כמות של 5 מ"מ גשם בלבד,פורחת החלמונית הצהובה. סתוונית היורה היא בת למשפחת הסיתווניים,גם היא זקוקה למעט מאוד גשם על מנת לפרוח וגם היא גיאופיט שמיד אחרי הגשם הראשון של הסתיו פורחת. סתוונית היורה שכיחה בתפוצתה בארץ ישראל,מהגלגל והגולן ועד לנגב.

ב 1936 מוקם בארץ ישראל החי"ל החבל הימי הישראלי. הארגון שם עצמו כמטרה להעמיק את תודעת יורדי הים בקרב הנוער הישראלי,להעמיד ולטפח דור של יורדי ים ישראלים לרבות שחיינים,דייגים ושייטים. עם קום המדינה הוקמם התאחדות הספורט והחי"ל פעל,בתוך ההתאחדות,כגוף על המאגד תחתיו את פעילות הספורט הימי. ב 1997 פורק החי"ל וכל פעילותו הועברה להתאחדות הספורט. ב 1938 מעט דרומית לשפך נחל חדרה לחוף מעגנה טבעית שתחומה בסלעי גדור,הקים החי"ל את שלוחתו בעיר חדרה ופעילות הספורט הימי התקיימה במקום,מאז ועד היום. את המעגנה הטבעית שבחוף חדרה הפכו דייגים,בני העיר,לנמל דיג קטן ובו מספר סירות דייג והחוף משמש לשני השימושים:נמל הדיג של העיר חדרה ולחופו מרכז הספורט הימי של העיר.

בין השנים 132 ל 136 לספירה תופס את הנהגת היישוב היהודי בפרובינקיה פלסטינה בן כוזיבא,קנאי דתי שמסירקולציה הנובע מקיצוניות דתית מוביל את היישוב היהודי למרד בשלטון הרומי,כשברומא שולט,באותה עת,אדריאנוס שהיה בביקור באזור. כאשר שומעים תושביה היהודים של יודפת על התקרבות צבא אדריאנוס לעירם הם מתחילים לבצר אותה. הביצור כולל הריסת בתים של חלק מהתושבים ובניית חומת סוגרים מסביב לעיר. אדריאנוס כשבראש צבאו עומד בנו טיטוס מגיע ליודפת מציע לתושבים להיכנע ולפתוח את שערי העיר,ומשסירבו צר עליה מנגח את חומותיה ומצליח להפיל את החומה בחלקה הצפוני של העיר. צבא רומא נכנס לעיר הורג את מי שהגנו עליה ולא הספיקו לברוח ומחריב אותה. בן כוזיבא לא מסיק מסקנות ומפיק לקחים מאירוע יודפת והוא מוליך את היישוב היהודי להקצנה דתית שבעקבותיה אדריאנוס,ואחר כך בנו טיטוס,צרים וכובשים את גמלא,מצדה וירושלים בהתאמה. כאשר שומעים היהודים בציפורי על שאירע ביודפת הם מחליטים להמשיך את חיי הפריחה והשגשוג שלהם בעיר המעורבת ציפורי. היהודים כורתים הסכם של שלום עם תושביה הרומאים של ציפורי והצבא הרומי מדלג עליה. ציפורי ממשיכה לפרוח כעיר מעורבת. בעקבות המרד בהנהגתו של בן כוזיבא הגרו אליה אנשים רבים וציפורי הפכה לאחת הערים החשובות והמשגשגות בפרובינקיה פלסתינה. ציפורי הופכת,תחת הנהגתו של רבי יהודה הנשיא למקום מושבה של הסנהדרין ורבי יהודה הנשיא הופך את התורה שבעל פה לקודקס כתוב וחותם אותו כספר התלמוד היהודי. בשנה ה 22 של המאה ה 21 עולה לשלטון בישראל נתניהוס אורליוס הומוסייד ואתו ממשלה המתבססת על קנאים דתיים. נתניהוס אורליוס הומוסייד סוחף אחריו עדת מאמינים ממש כפי שעשה בן כוזיבא מחליש את כוחה הפנימי של החברה הישראלית ומתחיל מהלך של שינוי שיטת הממשל. ביום 07/10/2023 מנצל חמאס עזה את מה שהוא רואה כחולשתה של החברה הישראלית,ובעקבות שנים של טיפוח והזרמת כספים על ידי הקיסר נתניהוס אורליוס הומוסייד הוא כובש חלקים מארץ ישראל בעוטף עזה,חוטף מאות ישראלים,אונס ורוצח תינוקות,ילדים זקנים וחיילים ומכתיב את סדר היום הביטחוני ברחבי מדינת ישראל. שנתיים לאחר האירוע הזה,ועדיין תחת שלטונו של הקיסר נתניהוס אורליוס הומוסייד,מחזיק חמאס 48 חטופים כעשרים מהם חיים ומכתיב את תנאי הסכם עתידי עמו כמי שניצח בקרב. היום,07/10/2025,שנתיים למלחמת חרבות ברזל ובתקווה שבמהרה ישוחררו 48 החטופים,תסתיים המלחמה ונבוא חשבון עם משטר הקיסר נתניהוס אורליוס הומוסייד למען פריחתה מחדש של ישראל כפריחתה של ציפורי אחרי בן כוזיבא.

תל דור נמצא על רכס הכורכר 30 ק"מ דרומית לחיפה,12 ק"מ צפונית לקסריה,שטח התל הוא כ 70 דונם. באזור התל שלושה מפרצים כשהדרומי ביותר מביניהם,וזה שלמרגלות התל,תחום בשלושה איים מה שמייצר לגונה נוחה לשמש כנמל לספינות בעת העתיקה. בנוסף לנמל יש במקום מבדוק לסירות ממצא ייחודי שלא נמצא לו אח ורע. ככל הידוע ראשית ההתיישבות בתל דור היא בתקופת הברונזה התיכונה ב’. תקופה המתאפיינת בערי מדינה במרחב ארץ ישראל. בממצאים המעידים על עיר מדינה שכוללת נמל ימי בתקופת הברונזה מועטים ביותר ועיקר הראיות להם באות מכתובות מצריות בעיקר זו של רעמסס השני מהמאה ה 13 לפנה"ס. בתקופת הברזל העיר היא עיר נמל פעילה מאוד שאותה פוקדים ספנים פיניקים וככל הנראה הייתה עיר נמל פיניקית ועל כך מעידים ממצאים ארכאולוגים האופייניים לתרבות הפיניקית. ב 1995 נמצא בחפירה בעיר דור מטמון כסף שהיה שייך,ככל הנראה,לסוחר פיניקי בן העיר. המטמון כולל מטבעות במשקל של 8.5 קילוגרם. המטבעות נעטפו בבד פישתן והוסלקו בבית מגוריו של הפיניקי. המטמון נמצא כיום במוזאון ישראל שבירושלים. ב 732 לפנ"ס מסופחת העיר דור לשלטון האשורי במרחב ארץ ישראל. תחת השלטון האשורי העיר דור המשיכה לתפקד כנמל אך לא ברור האם הייתה עיר נמל שבה פעלו הפיניקים,ומן הסתם רק שילמו מס לממלכה האשורית,או הייתה עיר נמל אשורית שבה היה מסחר פיניקי. אסרחדון,מלך אשור (669-681 לפנה"ס) מזכיר את דור כעיר נמל אשורית ולה נמל מרכזי ששימש את האימפריה האשורית תחת שיבטו. מסיבה לא ידועה ננטשה העיר דור למשך כ 150 שנה. זה קרה סביב 650 לפנה"ס ויושבה מחדש בשנת 480 לפנה"ס על ידי האימפריה הפרסית. בתקופה הפרסית דור משמשת כעיר נמל ותושביה,על פי הכתוב והממצא הארכאולוגי,הם פיניקים. המבנים וכן הממצא הקרמי מצביאים בוודאות של יישוב פיניקי,שככול הנראה היה מסונף לעיר צור. בתקופה ההלניסטית נכבשת דור על ידי היוונים. הכיבוש הוא כיבוש רך כלומר: ללא הרס ושריפה של העיר. ככל הנראה,מאחר ודור הייתה מסונפת לעיר צור שגם נכבשה על ידי ההלניסטים,הקשר בין הערים הפך את השליטה בעיר למהלך ללא אלימות והיא המשיכה לתפקד גם כעיר ובעיקר כעיר נמל.בתקופה הזו נמצאו מספר מבנים מונומנטליים שהם השפעה הלניסטית וממצא חומרי המעיד על המשך החזקתה של העיר על ידי הפיניקים. בקופה החשמונאית ינאי אלכסנדר משתלט על העיר דור,וגם על מגדל סטרטון הלא היא קסריה,ולוקח אותה תחת חסותו. בניגוד לאתרים אחרים עליהם השתלט אלכסנדר ינאי בדור לא נמצאו סימנים להרס או חורבן והעיר המשיכה לתפקד תחת שלטונו על דרך של סיפוח רך,ותושביה הם פיניקים. בתקופה הרומית העיר דור משתדרגת. שטח העיר גדל,מוביל מים מגיע לעיר ומספק לה מים ומבני ציבור רומיים נבנים בה כשחלקם מבנים מונומנטליים בהתאם לארכיטקטורה הרומית.שניים מהם,מקדשים ליד הנמל,מסיבות לא ידועות לא הושלמו מעולם. לקראת סוף המאה השלישית לספירה ננטשת העיר דור והנמל שלה. למה זה קרה ומה היו הנסיבות לא ידוע לנו אבל הממצא הארכאולוגי מצביע על נטישה ברורה וחידלון מלא בפיתוח ובתחזוקה של מבני העיר לרבות הנמל שלה.ייתכן,וזו רק השערה סבירה ולא יותר,שהעיר נטשה בשל המעבר של המסחר הרומי לקסריה שנמצאת 12 קילומטרים דרומה. הצלבנים בנו בתל דור מבצר שעם הכיבוש המוסלמי ננטש ולא נושב עוד.לפי הממצא הארכאולוגי הנמל נהרס על ידי איתני הטבע ולא שוקם על ידי הצלבנים. בתקופה העות'מאנית בסביבת תל דור הוקם כפר ערבי בשם טנטורה. אדמות הכפר נרכשו על ידי הברון דה רוטשילד שהקים,ב 1882,מפעל לייצור בקבוקי יין ששימשו את היקבים שבבעלותו. את המפעל ניהל מאיר דיזנגוף לימים ראש העיר הראשון של תל-אביב.

החצב המצוי הוא גיאופיט,כלומר:צמח המבסס עצמו של בצל שנמצא מתחת לפני הקרקע ואוסף עבור הצמח את כל מה שנדרש לו על מנת לפרוח ולהתרבות. הבצל של החצב המצוי הוא הבצל הגדול ביותר מבין צמחי הגיאופיט שבצמחיית ארץ ישראל,קוטרו מגיע,בקלות,לעשרים סנטימטרים. לחצב המצוי אסטרטגיית פריחה מיוחדת. בעיבו של הקיץ,בין החודשים יוני ועד ספטמבר,כשחם ואין משקעים החצב פורץ את האדמה שמעליו ומצמחי עמוד פריחה ובו פרחים שאליהם נמשכים חרקים וגורמים להעברת אמצעי הרבייה. האסטרטגיה הזו נותנת לחצב המצוי הזדמנות לקבל את מרב תשומת לבם של החרקים המאביקים ללא תחרות מצידם של צמחים אחרים. בשל פריחתו של החצב המצוי בסמוך לבוא הסתיו הוא נחשב כצמח במבשר את הסתיו אך,כאמור,דווקא עם בוא הסתיו צמיחת החצב המצוי נפסקת ושיאה הוא דווקא בחודשי הקיץ. שמורת שער פולג נמצאת על רכס הכורכר האמצעי של מישור החוף בין הישובים יקום ואודים,מדרום ומצפון בהתאמה,וגובלת במכון וינגייט במערב. השמורה הוכרזה ככזו ב1967 ושטחה הורחב ב 1997 וכולל כ 136 דונם. זוהי שמורת טבע קטנה אך עשירה במגוון הצומח שבה. בתקופת הברונזה על רכס הכורכר שבשומרה הוקם יישוב הידוע בשם תל פולג. במאה ה 19 לפנה"ס בחלקו הצפוני של היישוב הקדום הוקם חפיר שהורחב התקופה הרומית. בחפיר עבר נחל פולג,כיום נחל אכזב. היישוב בתל פולג נמשך ברציפות מתקופת הברונזה ועד לכיבוש הארץ על ידי הממלוכים. בתקופת הממלוכים התל נזנח וגם הטיפול בחפיר,שבו עבר נחל פולג,הופסק וכתוצאה מזה מזרחית לתל נוצרה ביצה בשטח של כ 4000 דונם. ב 1935 אדמות אזור פולג נרכשות על ידי המוסדות העבריים,החפיר של התל,שבו זורם הנחל,נוקה ונוקז והביצה נוקזה ויובשה ומשני עברי התל,מחוץ לשמורה,הוקמו הישובים אודים ויקום.