המידע על כך שאירוס הנגב וגם צבעוני הנגב,פורחים גרם לנו לשנות מסלול ולהדרים אל הנגב כדי לבקר את אתרי הפריחה של שני הצמחים קסומי המראה האלה.
החורף בישראל מתנהג באופן בלתי צפוי. כבר בכביש 232,בעודנו מצפינים אל אתרי הפריחה,החל לרדת גשם שפה ושם התגבר לו ופה ושם התמעט. כשהגענו לגשר צאלים זרימת המים בו עוררה חשש שהכסופה לא תצליח לצלוח אותו. טנדר מגודל ומגושם צץ לו מאחורינו ואחרי שחצה את הזרימה של נחל צאלים ולמראה עומק המים לפי גלגליו האצנו בכסופה לחצות את הזרם ולהמשיך בדרכינו. ענני הגשם עשו דרכם במגמה צפונית אך הגשם עדיין טפטף.
מסיבה לא ברורה כשהגברת החסודה המקריאה את הוראות הדרך בוויז הודיעה שהגענו ליעד,ביעד שהגענו אליו לא היה כל זכר לפריחה של אירוס הנגב, הראשון בתוכנית הביקור שלנו. מאחר ולפי המפות המיקום קרוב לנו עשינו סיבוב עד שנמצא אתר הפריחה של אירוס הנגב.
בעודנו מתארגנים ביציאה מהכסופה,וכאילו במטה של קסם פסק הגשם. פסק ולא חזר כל עוד היינו בשמורת אירוס הנגב. באתר מרבדי פריחה של האירוס קסום המראה הזה ובילינו שעה ארוכה במחיצתו הרוונו את העין וגם את עין העדשה.
שמורת אירוס הנגב נמצאת בשולי כביש 222 בערך בקילומטר ה 164 זו איננה שמורה מוכרזת והאירוס סובל מקטיף בכלל ומהשבעת קיבתם של דורבני האזור שחושבים שהצמח הקסום הזה הוא לא פחות,ממעדן. אם גם אתכם הוויז עוצר לא בדיוק בשמורת האירוס,סעו לכיוון כללי מערב,לאט ובזהירות,וחפשו את מגרש החנייה של שמורת אירוס הנגב,החנייה סלולה בתשפוכת בגון לבן מאוד בולט והאירוסים נמצאים בכיוון כללי מזרחית לחנייה הלבנה.
בסמוך לצומת חלוקים,צומת מפגש הכבישים 40 עם 202,על גבעה הצופה אל עבר שדה צין,ובתוכו קיבוץ שדה בוקר. המצפור הוא על שמו של חגי אבריאל ז"ל ממקימי קיבוץ שדה בוקר וראש המועצה האזורית רמת הנגב בין השנים 1964 1969.
בסביבת המצפור בין האבנים והסלעים מבצבצים להם צמחי צבעוני המדבר כשהצמח מסגל עצמו לתנאי המדבר שבו הוא פורח.
לאחר שזיפת העין בקיסמו הייחודי של צבעוני המדבר שבנו לכסופה במטרה לבקר את אירוס ירוחם,אלא שהגשם חשב קצת אחרת והשילוב של גשם ובוץ דביק וטובעני באתר הגידול של אירוס ירוחם "הבריחו" אותנו חזרה לכסופה החמימה ומשם חזרה הביתה.
והתמונות של אירוס הנגב ושל צבעוני המדבר,הן כאן לפניכם:
בממלכת צמחי החורף של ארץ ישראל יש סדר. שני גלי פריחה מאפיינים את בתת החורף הישראלי,הראשון:מיד לאחר טיפות הגשם הראשונות,ולא משנה אם היה זה גשם סוער וחזק או באמת כמה טיפות,בחודשים נובמבר ודצמבר. הגל השני מופיע במהלך החורף בחודשים ינואר ועד לתחילת האביב בשלהי חודש מרץ.
נדמה כי פרחי החורף מחלקים ביניהם את זמני הפריחה ונדמה כי הם מקפידים איש איש לפרוח בזמנו הייחודי ובבתה המתאימה לו. כמו בכל סדר שמוכתב על ידי הטבע יש כאלה שיצאו לנכון להפר אותו,כמו למשל:הרקפת,שבמקומות שונים בארץ מלווה את פריחת החורף מתחילתה ועד סופה.
ישנן משפחות של צמחים שמחלקות ביניהן את מופעי הצמיחה החורפיים. בהקשר זה נזכיר את בעלי עלי הכותרת האדומים,תחילה: תופענה הכלניות משיקמלו יפנו את מקומן לנוריות ומשאלה יקמלו הן מפנות את מקומן לפרגים.
לעומת משפחת עלי הכותרת האדומים משפחת האירוסים מפליאה לחלק את פריחתה,כשהיא מחלקת בין בנותיה את חבלי הארץ השונים וכל מין של אירוס יפרח,בזמנו שלו ובבתה הייחודית לו באחד מחבלי הארץ ולא נראה אירוס מבתת הנגב פורח לו בחוצפתו בהרי הגליל וגם לא להפך.
סדר הפריחה של צמחי החורף איננו מקרי וההסבר לדבר הוא הרחק מאוד מהסקופ של הפרסום הזה,אך יש בו גם תועלת מעשית. כמי שחובב לנעוץ עיניו בממלכת הצמחים ולהתקרב אלי בנות הממלכה עד למינימום של מרחקי הפרטיות ולדחוף לעברן את קצה עדשת המצלמה,לסדר הזה יש יתרון שמאפשר תכנון של הזמנים והמקומות שאליהם אפשר וצריך ללכת על מנת ליהנות מיופייה של הפריחה וגם להנציח אותה בעין העדשה.
החורף ופריחתו טרם הסתיימו וחלק,לא קטן,עוד לפנינו ובכל זאת מצרף מקבץ קטן של צמחי החורף,בעיקר אלה של החודשים נובמבר פברואר,שיצא לי לבקר לשזוף עיניים ולפלוש לבתה שלהם בעזרת עין העדשה.
עין פשחה הוא שמה בערבית ובעברית מדוברת של שמורת הטבע עינות צוקים. השמורה נמצאת לחופו הצפוני של ים המלח דרומית לקיבוץ קלי"ה. השמורה המוכרזת מחולקת לשלושה אזורים:הצפוני ששטחו כ 2700 דונם,שטח זה סגור לכניסת בני אדם ומהווה שמורת טבע לשימור החי והצומח בחלק הצפוני של ים המלח.
החלק המרכזי שיטחו כ 500 דונם והוא פתוח לביקור בני אדם. בשטח המרכזי מספר ברכות שכשוך ולאחרונה עבר חלק זה שדרוג ונוספה לו ברכת שכשוך נוספת ומרכז מבקרים ובו מצגת על ים המלח ועל השמורה עצמה.
החלק הדרומי נקרא השמורה החבויה. שיטחו כ 1500 דונם והשטח הזה פתוח לביקור מבוקרים אך ורק בליווי של מדריך מטעם רשות הטבע והגנים,וגם הביקור הזה הוא בשביל קצר וקבוע בתוך החלק הזה של השמורה. מעבר לשביל המותר לסיור,בלווי בלבד,של השמורה החבויה שאר חלקיה אסורים בגישה למבקרים.
בשמורה עצמה מאות מעיינות מים מליחים ובטמפרטורות שונות. מקור המים בעיינות צוקים הוא בגשמים שיורדים בהרי יהודה. מי הגשמים מחלחלים אל תת הקרקע וזורמים מזרחה עד שמגיעים לרום של מנוס 390 מטר מתחת לפני הים,שם נתקלים המים בשכבה שאיננה חדירה ובשל השבר הסורי אפריקאי הם פורצים אל פני השטח וזורמים מזרחה לים המלח. לפי המחקר מי מעיינות עין פשחה עושים דרכם בין הרי יהודה לפריצה במינוס 390 מטר מתחת לפני הים במשך עשרות ועד למאות שנים. בדרך מזרחה,באטיות מחרידה,סופחים המים מלחים,וזה מקור מליחותם המשתנה,וגם אוגרים חום בטמפרטורת שונות בתלות בשטחי הקרקע וחומה בדרכם מזרחה. אי לכך ספיקת המעיינות בשמורה איננה תלויה בכמות הגשם השנתית שיורדת או ירדה בהרי יהודה אלא בכמות הרב שנתית שנפרשת על פני עשרות ועד למאות שנים.
התייבשות ים המלח גורמת לתנועה מזרחה ודרומה של המעיינות. כתוצאה מירידת פני ים המלח,כמטר לשנה מאז 1980,המעיינות מנסים לפרוץ לפני השטח הכי קרוב שאפשר לחוף הנוכחי של ים המלח. כתוצאה מזה פריצת חלק ממעיינות נדדה מזרחה וחלקם נדדו דרומה. תהליך זה צפוי להימשך עוד כארבע עשורים או אז,צפוי גובה פני ים המלח להתייצב ברום של כ 500 מטר מתחת לפני הים ולהיעצר ברום זה.
הסיבה לקביעת הקו התחתון של 500 מטר מתחת לפני הים הוא תולדה של מחקר רב שנתי שבודק מצד אחד את המים שנכנסים לים המלח ממקורות טבעיים,ומצד שני לוקח בחשבון את העובדה שסכר הירדן סגור ויישאר ככה בעשורים הקרובים,וגם על סמך רמת האידוי של מי ים המלח ופעילות מפעלי ים המלח בייבוש הימה וכריית מחצבים ממי הים המלוחים.
כדי לשמר את החי והצומח בשמורה,ולעכב את נדידת המעיינות עד כמה שניתן חלק ממי המעיינות נאצר על ידי חברת מקורות ומוחזר לאפיקי המעיינות הקיימים על מנת לשמר מינימום של כמות מים שמזינה את החי והצומח בשמורה.
בשנת 2008 פרצה בשמורה שריפה שגרמה לנזק משמעותי לחי ולצומח בשמורה. בעקבות השרפה הזו הוצבה כבאית ואתה צוות כבוי קבועים שנוכחים בשמורה 24/7…
בשנת 2018 הוצתה השמור בכוונת זדון. הנזק לשמורה היה כבד מאוד ופגע קשות בחי ובצומח. בעקבות ההצתה החלה רשות הטבע והגנים להפעיל תוכנית ארוכת שנים לשיקום השמורה על החי והצומח שבה.
בעקבות ההצתה של השמורה ב 2018 החלו מיני צומח להשתלט על שטחי השמורה כשהם מדירים רגליהם של מיני צומח אחרים ובהם צמחים ייחודיים לשמורה הזהו ולאזור הזה. הרט"ג ניסו כל מיני דרכים לבאר את השתלטות הצמחייה,אגב צמחייה טבעית שפשוט התאוששה מאוד מהר וביעילות מנזקי ההצתה,אך כל הפעילות העלתה חרס. ביחד עם מחקר מדעי והתייעצות עם מומחי אקולוגיה מומחים מתחום הביולוגיה וכו הוחלט להכניס לשמורה עדר של חמורים. החמורים נאספו מכל רחבי הארץ והוכנסו לשמורה. החמורים חושבים,כנראה בצדק,שהצמחים הירקרקים והצעירים של הצומח שהשתלט על השמורה טעים לחיכם והם בולסים מהם,כמו גם נהנים משפע של מים ומריחוק אבסולוטי מבני אנוש. עדר החמורים שבשמורה החזיר אליה את האיזון העדין בין הצמחים הטבעיים שצומחים בה. עם השנים,התרבו החמורים ואכלו "קצת יותר מידי" ובתהליך מבוקר איטי ואחראי עדר החמורים מדולל מפעם לפעם כשהחומרים מהעדר,שחזרו לחיות חיים טבעיים קרוב לאלה טרם ביותם,מועברים לשמורות אחרות שם נצרכת נוכחותם ובכל מקרה אינם מועברים לרשות בני אדם.
השבת ים המלח לטבע:
ים המלח כבר כמה מליוני שנים טובים מאוד הולך ומצטמצם כתוצאה מתהליכים טבעיים ללא מגע יד אדם. ראשיתו נעוצה בזמן שים תטיס נסוג מערב,או אז התקיימה ימת הלשון שחופיה הדרומיים לחיכו את בתי מושב חצבה שבערבה וחופיו הצפוניים היו בחלק הצפוני של ימת החולה. תהליך ההצטמצמות של ים המלח קשור בתזוזת הלוחות שגרמה להיווצרות השבר הסורי אפריקאי.
בהמשך,בתחילת שנות ה 30 של המאה הקודמת בנה פנחס רוטנברג את סכר דגניה. הרעיון של הסכר היה לשלוט במי הירדן הדרומי כך שיפעילו את תחנת הכוח בנהריים. בשל מצוקת מים בישראל ושאיבתם מהכנרת נסגר סכר דגניה ב 1991 ומאז לא נפתח עוד. עוד קודם לכן הסכר העביר כמויות קטנות של מים לים המלח. יחד עם סכר דגניה,הסורים,בשטחם,והירדנים,בשטחם,סכרו את מקור המים השני של ים המלח הלא הוא הירמוך,כך שמאז אמצע המאה הקודמת הירדן כמקור המים הראשי של ים המלח – פסק מלהתקיים.
בתהליך טבעי בקע ים המלח הולך ומתחמם. החום בו הולך ועולה ויחד עם השמש היוקדת התהליך הטבעי של אידוי מי הימה הולך ומתגבר ונוצר גרעון בין כמות המים שנכנסת לימה ולבין כמות המים שמתאדה ממנה בתהליך האידוי הטבעי של האזור.
לכל אלה מתווספת העובדה שחלק מהימה מיובש בהליך מבוקר שנעשה על ידי מפעלי ים המלח בעלי הזיכיון,מהמדינה,לכרות מחצבים,בעיקר מגנזיום(בשיתוף חברת פולקסווגן הגרמנית),ברום ואשלג.אל מפעלי ים המלח מצטרפים מפעלים דומים מזרחית להם בממלכת ירדן התורמים את חלקם לייבוש המואץ של הימה. נכון ל 2026,וכבר מסוף שנות השמונים של המאה הקודמת,חלקו הדרומי של ים המלח,ממצדה דרומה,התייבש לחלוטין והמים שיש בו הם למעשה ברכת אידוי מספר חמש של מפעלי ים המלח וחלק מברכות האידוי של מגביליהם הירדנים ולא חלק טבעי של הימה – שכאמור התייבש ואבד.
בשנת 1900 במסגרת הקרן לחקר ארץ ישראל ה PEF הגיע החוקר מקליסטר בשיט על גבי ספינה לחוף ים המלח ממש דרומית לכניסה לשמורת עין פשחה. החוקרים סימנו את גובה פני הימה. עד 1913 מידי שנה הגיעו חוקרים מקרן ה PEF לאותה נקודה בים המלח ומידי שנה סימנו את גובה פני הים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה פסקו מסעות המחקר של ה PEF לחופי ים המלח. הסימון של גובה פני הימה כפי שבוצע על ידי חוקרי קרן ה PEF עומד ברום של כ 370 מטר מתחת לפני הים.
בצומת הכבישים כביש מספר 1 וכביש 90 בצפון ים המלח,הוקם לאחר מלחמת ששת הימים מבנה ששימש כחוף רחצה וכמסעדת דרכים שידעה ימים טובים. דרומם משם,בחוף קלי"ה,עוד בימי השלטון הבריטי,הוקם מלון קלי"ה ששימש שועי עולם כמו מלך ירדן,טוסקניני ואפילו גולדה מאיר. שני המתקנים האלה נזנחו ואינם בשימוש עוד. למרגלות המסעדה בצומת הכבישים 1 ו 90 נמדד גובה פני הים שעמד,ב 1967,על רום של 380 מטר מתחת לפני הים.
נכון לינואר 2026 גובה פני ים המלח הם ברום של מינוס 440.74 מטר מתחת לפני הים ובארבעת העשורים הבאים,לפי המחקר העדכני,עשוי רום גובה פני ים המלח להתייצב על גובה של כ 500 מטרים מתחת לפני הים.
ומה עושה מדינת מדינת ישראל על מנת לשמר את המקום הנמוך בעולם על פני היבשות?
בגדול: כלום. בעבר היו תוכניות לחבר בתעלה את ים המלח לים התיכון ולנצל את הפרשי הגובה לייצור חשמל. התוכניות נגנזו בשל חוסר כדאיות כלכלית וגם בשל העובדה שהזרמת מי הים התיכון לים המלח תייצר שכבת גבס על פני הימה מה שגם יגרום לנזק אקולוגי וגם,ובעיקר,נתון להתנגדות חריפה של בעלי הזיכיון לכרות מאוצרות הימה,קרי:מפעלי ים המלח שכן התגברות על שכבת הגבס תייקר את הכרייה,לדידם,כדי חוסר כדאיות כלכלית.
שמעון פרס והמלך חוסיין,שניהם זיכרונם לברכה,רקמו תוכנית להזרים ממימי מפרץ אילת מי ים לים המלח. הפרשי הגובה במקרה הזה לא מצדיקים ייצור חשמל אבל החשיבה הייתה ליצר סביב לתעלה הזו מערכת של חניונים ומרכזי נופש שיחזירו את ההשקעה עיקרה של התעלה היה אמור לעבור בצד הירדני כך שהערבה הישראלית תישאר בעיינה ולא תינזק. גם כאן התוכנית סובלת מחוסר כדאיות כלכלית וגם זוכה להתנגדות חזקה של מפעלי ים המלח הישראלים והירדנים מאותה הסיבה,קרי: הזרמת מי ים תגרום להיווצרות שכבת גבס על פני הימה שכריית אוצרות הטבע ממנה תהפוך לבלתי כדאית כלכלית.
לים המלח חסרה כמות עצומה,כמעט דמיונית,של מים על מנת להחזיר את רום המים אל מתחת לקו המינוס 400 מטרים מעל לפני הים שלא לדבר על רום של 380 מטרים מתחת לפני הים הרום העליון הידוע מאז שקמה מדינת ישראל. מאחר ורק מים מתוקים,או אפילו מותפלים,יכולים להיות מוזרמים לימה אין לתהליך הזה שום הצדקה כלכלית אלא אם ישראל,ירדן והמדינות המערביות העשירות יחליטו לממן פעילות שכזו שכל תכליתה היא הזרמת מים מתוקים לים המלח,מים יקרים לייצור ושספק אם ניתן,אגב הזרמתם,לייצר מקורות הכנסה שיממנו פרויקט שכזה. אשר על כן נגזר דינו של ים המלח ובעוד כארבע עשורים יתייצב רום מימיו על כמינוס 500 מטרים מעל לפני הים לרבות הנזקים האקולוגיים והסביבתיים הכרוכים בכך.
בשישי האחרון ביקרנו בשמורת עין פשחה לרבות ביקור בשמורה החבויה – והתמונות,הן כאן לפניכם:
מיצד חורבת מזין,או בשמו העברי מיצד קדרון נמצא דרומית לשמורת הטבע עינות צוקים סמוך לישוב אבנת. המיצד מתוארך לתקופתו של אלכסנדר ינאי. התארוך מתבסס על מטמון מטבעות שנמצא ב 2002 בחוף הסמוך למיצד והם כולם מטבעות שנטבעו במרחב ארץ ישראל בימי שלטונו של אלכסנדר ינאי.
בימי אלכסנדר ינאי היה במקום מבדוק לספינות שהכיל ברכת מים מתוקים שככל הנראה עזרה בתיקון והשבחה של סירות ששטו במי ים המלח ובשל מליחותו נזקקו לתחזוקה. בפתח המבדוק הותקן כבש ששימש להעלאת הסירות אל המבדוק בו הן נשטפו,כאמור,במים מתוקים ונזקי המלח תוקנו. בניצב לכבש המבדוק היה מזח שאורכו כחמישה עשר מטרים ששימש למעגן ספינות לפריקה והעמסה של סחורות.
מהמחקר עולה שהסירות יצאו מהמבדוק והמזח הסמוך לו ושטו לעין גדי למצדה וגם למכוור עיר שנמצאת כ 24 ק"מ מדרום מזרח לשפך הירדן לים המלח הצד המזרחי שבתחום ממלכת ירדן.
בחלק העליון של המבדוק נמצא מגדל ששימש,ככל הנראה,למגורי צוות העובדים במבדוק.
למה בכלל שטו החשמונאים בים המלח?
עוד הרבה לפני החשמונאים,בימיי הממלכה המצרית,דרך הנבטים ועד לימי הורדוס,החשמונאים ואפילו בתקופה הביזנטית,שפת ים המלח הייתה דרך מלך שבה הועברו סחורות מדרום,ממצרים וחצי האי סיני,צפונה לדמשק וסוריה של היום וגם בכיוון ההפוך. גם מחצבים מים המלח,בעיקר אם לא רק,זפת ששימש לצורכי פולחן נכרו בים המלח והועברו צפונה בכלל ובעיקר דרומה למצרים. העברת סחורות בסירות ששטות בים המלח הוא אמצעי תחבורה יעיל שיכול להעביר,בבת אחת,כמות גדולה של סחורות ולפרוק אותן בהמשך הדרך על מנת שיועמסו על גבי גמלים וימשיכו בדרכן ובדרך זו מתגבר על מכשולים שיש בדרך. בנוסף:השיט בים המלח הוא אקט של הצהרת ריבונית של שליטי האזור – במקרה דנן החשמונאים.
בסמוך למיצד נפתחה שמורת טבע שהגישה אליה איננה כרוכה בתשלום אבל תלויה בשעות הפתיחה והסגירה של שמורות הטבע המנוהלות על ידי הרט"ג. ברחבי השמורה,שהיא בעצם קרקעית ים המלח שנסוג מזרחה… ורחוק מזרחה,צומחים שלל צמחי מדבר בשלל צבעים המשתנה מפעם לפעם לפי מחזורי הצמיחה וההתייבשות של הצמחים. השנה,בגלל כמות הגשם יוצאת הדופן שירדה באזור בכלל ובאגן הניקוז של נחל קדרון שנשפך לים המלח בשמורה עצמה,מרבדי הצמחים גדולים בשטחם ומרתקים בצבעי האדום,צהוב,כתום וירוק שלהם.
בשישי האחרון ביקרנו בשמורה הצמודה למיצד קדרון והתמונות,הן כאן לפניכם:
במקור,שמנו פעמינו למורדות המערביים של הרי ירושלים על מנת להלך בנופיהם הקסומים קצת לפני שערב שבת יורד עלינו. תוכניות ומציאות,לחוד: בירידה מכביש מספר שש לכביש מספר אחד חיכה לנו מגרש חנייה ללא תשלום עם נהגים נירוטיים שמזגזגים בין כל פגוש שלא נצמד לפגוש שלפניו,והמהדרין על השוליים. בעוד התנועה בכביש 6 המשיכה לזרום ברגע שאפשר היה,בבטחה,לחזור אליו עישנו כן ושמנו פעמינו לתל בית שמש,מקום שטרם ביקרנו בו עד כה ואשר המרשתת העידה עליו כזרוע במרבדי כלניות.
תל בית שמש נמצא מערבית לעיר בית שמש המודרנית ומערבית לכביש 38 החוצה אותה. תל בית שמש הוא אחד התילים הנושבים ביותר במרחב ארץ ישראל. ראשית היישוב בתל הוא מתקופת הברונזה הקדומה וסופו בתחילת ימי הביניים.
התל נחפר על ידי כמה משלחות חפירות,הראשונה בהם בת שתי עונות חפירה בשנים 1911 ו 1912 ברשות הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל והאחרונה שבהם,חפירת הצלה שנעשית בימים אלה,מבוצעת על ידי רשות העתיקות והמכון לארכאולוגיה של אוניברסיטת תל אביב.
חפירת ההצלה נעשית מאחר ולמרגלותיו המזרחיים של התל אמורה לעבור הרחבה של כביש 38. בחפירות ההצלה נמצאו ממצאים חשובים מאוד ובימים אלה מתקיימים דיונים על מנת למצוא דרך להסיט את כביש 38 ממרגלות התל,לא הסתה מלאה אבל כזו שלא תפגע בממצא הארכאולוגי,ובתמורה:יוכשר התל למבקרים כגן לאומי. כרגע התל לא מוסדר לביקור והוא קרבן דומם לגלגלי הטרקטורונים של תושבי הסביבה.
למרגלות התל מצאנו מרבדי פריחה של הכלנית,הצמח הלאומי שלנו. מרבדי הפריחה ליחכו את הדום התל הדרומי ונמשכו ממנו והלאה אל עבר האדמות החקלאיות של מושב ישעי הקרוב. בינות לכלניות מצאנו כאלה שזה לא מכבר פרצו את האדמה והחלו לגדול מעלה,וכאלה שנמצאות בדמי ימיהן. כל כך התפעמנו ממראה הכלניות כדי כך שהשקיעה כבר החלה ואל ראש התל,למה שאפשר לראות שם,לא הגענו ואת הביקור בעתיקות בית שמש נדחה להזדמנות אחרת.
התמונות ששזפה עין העדשה מקרב הכלניות בתל בית שמש,הן כאן לפניכם:
בין הישובים חיספין ונוב שבדרום רמת הגולן שוכנת שמורת טבע הידועה בשם אחו נוב. מדובר במישור שבדרום הרמה ובו שמורת טבע ששיטחה 752 דונם. בשמורה שתי שלוליות חורף ובעת שיורד די גשם ברמת הגולן,עקב הרכב הקרקע של השמורה,רוב שיטחה של השמורה הופך לביצה. את אחו נוב מנקז נחל נוב שתחילתו בצל סאקי משם הוא עובר באחו נוב ובהמשך נשפך לנחל רוקד שבתורו נשפך לירמוך. כיום,נחל נוב מנקז את המים מביצת נוב ומשאר אזור הניקוז שלו ונשפך למאגר המים נוב שם נאצרים מימיו לשימוש האדם.
בביצת נוב גדל אירוס הביצות אירוס בסכנת הכחדה מיידית וזהו בית הגידול היחיד המגן על האירוס ושומר בו אזור פריחה מוגן לצמח יפה התואר הזה.
אירוס הביצות טרם החל פריחתו אך את ביצת נוב "כבשו" מרבדים של נרקיסים. השמורה עברה,בעת האחרונה,שדירוג משמעותי ובו שביל המטיילים רוצף בצוף ואין עוד צורך לבקר בשמורה לאסוף בוץ דביק וטובעני על נעלי ההליכה.
יהודיה.
שמורת הטבע יהודיה היא אחת משמורות הטבע הגדולות בישראל. בתוך השמורה נמצא כפר יהודיה. ראשית ההתיישבות ביהודיה,על פי הממצא הארכאולוגי,מתוארך לתקופה הרומית ביזנטית. בתקופה זהו,ככל הנראה,היו תושבי היישוב יהודים שבנו במקום בית כנסת,שממצאיו נחשפו ממש לאחרונה וכוללים פריטים ייחודים לבתי הכנסת המוקדמים של תושביה היהודים של רמת הגולן.
גם בתקופה הערבית ולאחריה בתקופה הצלבנית היה ביהודיה יישוב יהודי שכנראה ננטש בשלהי התקופה הצלבנית. בראשית המאה ה -19 נושבה יהודיה על ידי פלאחים ערבים שעיבדו את האדמות בסביבת היישוב. עם פרוץ מלחמת ששת הימים נטשו תושביו הערבים את היישוב ומאז לא נושב עוד.
בשישי האחרון ביקרנו בשמורת הטבע אחו נוב,ולאחר מכן בכפר יהודיה שבשמורת הטבע יהודיה,והתמונות הן כאן לפניכם:
הכלנית היא הצמח הלאומי הרשמי של מדינת ישראל,בניגוד לאסוציאציה העולה למשמע שמה של הכלנית,הכלניות לא כולן:אדומות.
בין צומת לטרון לצומת נחשון על גבעה רמה נמצאת חורבת שרישה. באתר מתקיימת התיישבות אנושית רציפה מהתקופה הרומית ועד לתקופה העות'מאנית כשבאחרונה ניטשת ההתיישבות באתר ולא נושב עוד.
בתקופה הרומית והביזנטית מכיל היישוב בשרישה מערות מגורים,מערות קבורה בורות מים וגתות מה שמצביע על יישוב חקלאי קטן שלא התפתח לכדי פוליס. שרידי מבנים חקלאיים קמורים התגלו באתר שריד ליישוב המקום בתקופה העות'מאנית אך גם בתקופה זו לא התפתח המקום מעבר ליישוב חקלאי קטן.
במהלך מלחמת העצמאות הדרך לירושלים נשלטה על ידי כפרים ערבים עוינים ונולד הצורך למצוא דרך חליפית דרכה ניתן יהיה להעלות לירושלים,הנצורה,אספקה. לשם כך נפרצה דרך בורמה שמהלכה מתחיל ממש לרגלי חורבת שרישה.
בחורף האתר מתמלא בפריחה נרחבת של כלניות שרובן המכריע לבנות. זוהי התפוצה הדרומית ביותר של הכלנית הלבנה. בהמשך החורף,בחודשים פברואר ומרץ,פורח התורמוס הכחול ברחבי התל וצובע אותו בכחול הענוג שלו.
בשישי האחרון,לעת ערב ביקרנו בתל שרישה בינות לשלל הכלניות לבנות הגון,כשפה ושם מבצבצת לה כלנית אדומה להזכיר את הקשר צבעה האסוציאטיבי. והתמונות מהביקור בחורבת שרישה,הן כאן לפניכם.
יום שישי ה 16 בינואר עם אור ראשון פניה של הכסופה מביטים על כביש שש במהלכו דרומה. יעד הנסיעה המתוכנן הוא שבטה הנבטית שבנגב,עם עצירה לשזיפת העין ועין העדשה,בפריחת הכלניות בשמורת הטבע חורבת פורה.
לאחר שגמענו את כביש שש הדרומי עצרנו בשמורת חורבת פורה. השמורה היא שמורת טבע מוכרזת ובה נחל פורה שהוא יובל של נחל שיקמה. בשמורה שני שבילים סובבים,קצר וארוך. השביל הקצר,שבו ביקרנו,סובב על גבעה צפונית מזרחית בשמורה ובה שביל מוסדר העובר בתוך צמחייה האופיינית לעונת השנה. השביל הארוך,שבו מתוכנן ביקור עתידי,כולל ביקור בנחל שיקמה ובגשר רכבת טורקי,שנהרס ברובו,וגישר את מסילת הברזל מטול כרם לבאר-שבע ומשם לקוסיימה שבחצי האי סיני.
בשביל הגבעה צפינו בכמה כלניות שמתחילות את פריחתן המפורסמת באתר. להפתעתנו בינות לכלניות לצמחים ירוקים שטרם פרחו נפלו עיננו על מקבצי אירוס ארץ ישראל שהגיח מן הקרקע הרטוב אל עבר השמש ופרש עליו להרבות את יופיו.
לאחר ההפתעה של אירוס ארץ ישראל פורה,ומיעוט הכלניות שצמחו להן במקום חזרנו לכסופה והמשכנו לעבר היעד:שבטה הנבטית.
על דרך הבשמים הנבטית בחלק המערבי של רכס כתף שבטה נמצאת העיר הנבטית שבטה. במאה הראשונה לספירה במקום מוקם כפר נבטי. הכפר,שנמצא על דרך הבשמים הנבטית,הופך לישוב קבע לאחר שהנבטים התעשרו מהמסחר בבשמים והתחילו לקיים ישובי קבע על דרך הבשמים. בין ישובי הקבע,חוץ משבטה,נמנה את עבדת ואת ממשית אם למנות כמה. ב 106 לספירה הסכימו תושבי שבטה לתנאי המסחר החדשים של האימפריה הרומית,תנאים שבה אט אט השתלטו הרומאים על מסחר הבשמים במקום הנבטים,והישוב הפך לישוב קבע נבטי שהתפרנס מחקלאות וגם משיירות המסחר בדרך השמים. במאה הרביעית לספירה שיירות הבשמים הנבטיות פוסקות והתרבות הנבטית נטמעת אל זו הרומית ונעלמת. עם הכיבוש הביזנטי של ארץ ישראל היישוב בשבטה ממשיך ועיקר פרנסתו היא על חקלאות בכלל וגידול גפני יין בפרט. במאה ה-7 לספירה נכבשת שבטה על ידי המוסלמים שממשיכים לגדל בו חקלאות אך מאחר וחל איסור על שתיית אלכוהול באיסלאם גידול גפני היין נפסק וכתוצאה מזה קרנו של היישוב יורדת עד שנעזב במאה התשיעית לספירה ולא נושב עוד.
העיר הנבטית מתאפיינת במבני ציבור מרכזיים בסגנון הרומי כשמרכז העיר הוא בית המושל ובסמוך לו כיכר העיר המרכזית ובה נאגרים מי הגשם ואשר שימשה לרחצה. הביזנטים מקימים בעיר שלוש כנסיות,הדרומית הצפונית והמרכזית וממשיכים לתחזק ולהפעיל את מפעל אגירת המים שייסדו הנבטים קודמיהם באתר. המוסלמים בונים באתר מסגד אחד ולבסוף,כאמור,נוטשים אותה – לעד.
התמונות ששזפה עין העדשה בשמורת פורה ובעיר הנבטית שבטה,הן כאן לפניכם:
יום שישי ה-9 בינואר. על פי החזאים עד לשעות הצהריים הגשמים והרוחות אמורים להיפסק. קבענו לצאת לטיול קצר אחר הצהריים בהנחה ואכן מזג האוויר הסוער משהו,יפסק כפי שחזו החזאים.
בשעה היעודה נפתחו ארובות השמיים הרוח החלה נושבת בחזקה ומטחי גשם מלוום ברוח עז נתכו על הארץ,דומה היה שהמקום בטוב ביותר להיות בו זה בין כתלי הבית.
חולפת שעה קלה,השמים מתבהרים,נזרעים בעננה לבנה והשמש מפציעה,הסערה חלפה הלכה לה. בהחלטה של רגע החלטנו לצאת לחוף ימה של הרצליה לצפות בערוב היום על רקע הים הסוער בסערת חורף. כך עשינו.
את פעמינו שמנו לחוף סעידנא עלי. בחנייה של המסגד חיכתה לנו הפתעה נעימה: המקום כולו נוקה,ספסלי ישיבה חדשים הושמו ופוזרו בו פחי אשפה. בית הקברות המוסלמי נוקה וגודר בגדר חבל והשביל הסלול במוביל צפונה עד לאתר אפולוניה נוקה אף הוא והושמו בו שלטי הסבר ואזהרה על היות המקום שמורת טבע.
במערב הלכו והתאבכו ענני גשם אפורים ומאיימים,יחד עם משבי הרוח הגיעו ענני הגשם לחוף סעידנא עלי והחלו להמטיר גשם עז מלווה ברוח חודרנית קרה ומציקה. לאחר שעה קלה בשביל ההליכה אל עבר אפולוניה הגשם העז גרם לנו לחזור לכסופה,לסיים את הטיול באיבו ולחזור הביתה.
התמונות שקלטה עין העדשה בחוף סעידנא עלי,הן כאן לפניכם:
אלי,מרמת השופט,ואילן,מקיבוץ דליה,יצאו לטיול ברמת הרי מנשה.כקילומטר מצפון לקיבוץ גלעד החליטו השניים להיכנס לתוך חורשת עצים ולנוח שם בטרם ימשיכו בטיול. בתוך החורשה מצאו,אלי ואילן,גבעה מיוערת הזרועה במרבדים של רקפות. אלי ואילן העבירו את שראו בחורשה שמצפון לקיבוץ גלעד לאלון גלילי שעבד,אז,בחברה להגנת הטבע. גלילי והחברה להגנת הטבע פעלו להכריז על המקום כשמורת טבע אך הכרזה זו לא התממשה מעולם. קק"ל לקחו על עצמם את פיתוח המקום ואחזקתו ובגבעה הוקם מסלול טיולים ובצידה מקום ובו שולחנות לפיקניק לטובת המבקרים.
בחלק הצפון מזרחי של הכרמל נשאת קרן הכרמל לגובה של 474 מטר פסגת קרן הכרמל נמצא מנזר כרמליתי בשם דיר אלמחרקה (מנזר השריפה). על פי המסורת במקום זה התחולל המאבק בין אליהו הנביא לבין נביאי הבעל כשאש ירדה מהשמיים ורק קורבנו של אליהו נענה וזה של נביאי הבעל נדחה. בשל חשיבות המסורת המיוחסת לקרן הכרמל נרכש המקום על ידי הכרמליתים ב 1867 ועל האדמה שנרכשה הוקם מנזר השריפה הידוע בפי העם כה-מוחרקה. למרגלות המנזר ובסמוך לחומת המנזר החיצונית ישנו שביל טיול המשקיף על מפרץ חיפה,ןחוף הים הצפוני באכה ראש הנקרה. השביל זרוע בנציגים של צמחי החורף.
בשישי הראשון של ינואר 2026 ביקרנו בגבעת הרקפות ומשם סרנו לקרן הכרמל והתמונות,הן כאן לפניכם:
בחלק הצפוני של אזור התעשייה באור עקיבא בשטח שבין אור עקיבא לבית חנניה ישנו אתר ארכאולוגי ובו מחצבה,קולמבריום ומערות קבורה כולם מתוארכים לתקופת השלטון הרומי בארץ ישראל.
בינות לממצאים הארכאולוגים פורחים להם פרחי הסתיו מהפאונה הארץ ישראלית. בולט בפריחתו הנרקיס הסתווי שזה לו מקום הפריחה הדרומי ביותר בארץ ישראל.
חורבת מלח היא שמורת עציץ. שמורת עציץ הוא שמורת טבע לא מוכרזת שגודלה דונמים ספורים והיא מוקפת באזורים מפותחים כמו ערים,ישובים חקלאיים או כבישים. שמורת עציץ היא "אי" של טבע פראי המאופיין בפרטים מהפאונה הארץ ישראלית,לעתים,שמורת העציץ,תכיל גם מקבץ,כלשהו,של ממצאים ארכאולוגים אך אין בכך חובה על מנת להגדיר מקום כשמורת עציץ. שמורת עציץ תהייה מבודדת על ידי פיתוח אנושי כמו בתי מגורים,אזורי תעשיה,כבישים ושדות. כדי ששמורת טבע תכנס להגדרה של שמורת עציץ היא צריכה להחיל בתוכה מינים ייחודים ונדירים של צמחי בר,חיות בר ולעתים גם ממצא ארכאולוגי. שמורת עציץ איננה הגדרה חוקית שבמסגרתה חלים על שטחי השמורה חוקי שמירת הטבע והסביבה של מדינת ישראל אך מקובל שהרשויות שבתחומן שמורות עציץ דואגות לשירה של השמורה ללא הפרעה והן מוחרגות מתוכניות המתאר המקומיות והאזוריות.
ביום השישי הראשון בחודש דצמבר ביקרנו בחורבת מלח והתמונות,הן כאן לפניכם:
