מחבר: Menahem

בעשירי למאי נותן חמאס עזה את יריית הפתיחה לסדרה של ימי לחימה המכונה,בפי צה"ל,שומר החומות. יריית הפתיחה משולחת לכיוון ירושלים ובמהרה מסתבר שכל הטווח שבין עוטף עזה בדרום לנתניה בצפון מטווח תדיר על ידי טילים מעזה. בו בעת פורצת מלחמת אחים בין ישראלים בני דת משה,לישראלים בני דת האסלם בערים מעורבות ברחבי ישראל,ובעיקר בתחום שמונים הקלומטרים שחמס ממטיר עליו מהטילים שלו. בשבוע שאחרי פרוץ ארועי האיבה,מחוץ לישראל ובתוכה,אמור לחול חג השבועות,שבו תיכננתי מסע מצולם באזור יוטבתה ובקעת תמנע,מסע במסגרת פרויקט גייל רובין – שתוכנן לפרטיו והמתין שתגיע העת. בבוקרו של היום השני לשומר החומות מצאתי את מקום העבודה שלי נסגר בצו פיקוד העורף,בשל העדר מקום בטוח להסתתר בו מהטילים העזתים. לא פעם חשבתי לעצמי כמה יהיה מאתגר,מעניין ומרתק לצאת למסע סובב ישראל,קרי: מסע מעיר הולדתי,כפר-סבא,לנקודה הצפונית ביותר בישראל,הר החרמון,וממנה לנקודה הדרומית ביותר,העיר אילת,וחזרה הביתה – הכל תוך ביקור באי אילו מאתרים שמזדמנים בדרך,ומשעלה הרעיון של פרויקט גייל רובין – אז גם לצלם את נופיה המקסימים ורבי הגוונים של הארץ הזו. זרעי הפורענות של סובב ישראל נטעו כשמידי פעם,מעלי ובסביבתי מתפוצצים טילים מעזה ומלחמת אחים מדאיגה מתחוללת בערים המעורבות שבטווח הטילים. לקח לי עוד יומיים "להתבשל" על הרעיון שבו אנצל את ימי המלחמה ואצא לסובב ישראל ובו דגימה של נופיה המרהיבים של הארץ,וכפי שעוד יסתבר גם אנשיה הנפלאים שהפיכו בי רוח של תקווה שהדו קיום פה חי בועט ופורח – אם רק רוצים בזה. בבוקרו של יום חמישי השלושה עשר במאי יצאתי למסע סובב ישראל,מסע שהחל בחופי הכנרת,קצרין,המפגש שבין הגולן לעמק החולה,צפון רמת הגולן,ים המלח והסתיים בבקעת תמנע. סובב ישראל,במסגרת פרויקט גייל רובין,נמשך שישה ימים כשהיום האחרון שימש בנסיעה חזרה מהדרום חזרה הביתה. במהלך המסע גמעה הכסופה 1210 קילומטרים,רגלי גמעו כ- 40 קילומטרים והמצלמות שלי צילמו כ – 36 גיגה של תמונות,שחלקן לא תראנה אור וחלקן – עוד תוצגנה פה בהמשך.

כצלם,נתוני מזג האוויר או יותר נכון הנתונים המטאורולוגים של אתר הצילום,הם מידע חשוב מאוד שיכול לעשות את ההבדל בין מסע צילום עם תמונות שמספרות את הסיפור שעומד מאחוריו לבין חזרה הביתה ותאוותו בידו. ישראל ידוע בנתונים מטאורולוגים מאוד יציבים,רוצה לומר: הסיכוי שמישהו יצא למסע צילום ויתקל בגשם לא צפוי או בסערת חול לא צפויה נמוכים,אפילו מאוד. מנגד: למרות היציבות נתקלתי,במסעות הצילום שלי,במצבים שבהם במקום שבחרתי לצלם בו הסתוררו תנאים שביחד עם המיקום,התכסית והתבליט וציוד הצילום שלקחתי איתי גרמו לי לחזור ותאוותי בידי. נכון: מידי שעה תחזית מזג האוויר המעודכנת משודרת במהדורות החדשות,וגם בתחזית,המטאורולוגית,מפורסמת מידי יום לכארבע ימים קדימה,ברם:הנתונים המטאורולוגים שמשפיעים על יצירת תמונה לוקים בחסר ו/או לא מפורסמים.

גייל רובין קנתה את עולמה כצלמת נוף וטבע הראשונה בישראל. עבודותיה של גייל מתאפינים בחקר מעמיק של אוביקטי הצילום וביטוי של הידע בתמונה,מה שהפך אותה,עבורי,כמקור להשראה. בעת שעסקה בבחינת החי והצומח בחוף מעגן מכאל – נרצחה. מוצאי יום העצמאות ה – 73 של מדינת ישראל. הלילה ירד ואני מוצא עצמי עושה דרכי למאסיב הרי אילת למסע צילום שמשלב את כוחות הטבע שיוצרים את הנוף המעצים שבמאסיב כמו גם ידו של האדם בעיצוב הנוף,כמו גם בהשמדת חלק מהחי האופיני לאזור זה של הארץ,וניסיון להשיב לטבע חלק מבעלי החיים שנעלמו. בתוכנית שלוש תחנות,שכל אחת היא חלק ממטרות מסע הצילום הזה והידע שנצבר על מנת לבצע אותו ביצוע בעזרת הרגליים והנצחה,בעזרת עדשות המצלמה: הקניון האדום,הר יואש והחי-בר ביוטבתה. כדי לגייס לעצמי את סביבת העבודה שהיתה פועלת בה גייל לו הייתה יכולה,הצטידתי בשתי עדשות שיוצרו בזמן פועלה של גייל,סוף שנות ה -60 תחילת ה – 70 של המאה הקודמת. עדשה אחת,בת 35 מ"מ מבית היוצר של קארל צייז מפעל ג’יינה המזרח גרמני והשנייה עדשת ההליוס 44 עדשה המבוססת על תיכנון מבית קארל צ’ייז ויוצרה בברית המועצות לשעבר. עצירה קצרה במצפה רמון שלאחריה ממשיכים בכביש 40 לחציית מכתש רמון. בקצהו הדרומי של כביש 40,ממש לפני היציאה מהמכתש,באורות הכסופה נקלט פרא שעושה דרכו,מבולבל למדי,בשול הכביש,מחפש פתח במעקה הבטיחות כדי לחזור לנבכי המכתש. עם אור ראשון מגיע לחניון הלילה שבמבואה לקניון האדום. כוס קפה של בוקר,התארגנות של תיק הצילום ועם שחר...שם פעמי לקניון.

הקניון האדום נמצא כעשרים ק"מ צפונית לאילת והוא חלק ממהלכו של נחל שני. נחל שני עושה דרכו מבקעת הירח שבסיני ועד לנחל רחם שבעצמו נשפך למפרץ אילת. סמוך לקניון האדום נכנס נחל שני לגבולות ישראל. שמו של נחל שני הוא מאבן השני אבן בעלת גוון צבע אדום שנובע מנוכחות של תחמוצות ברזל באבן. יש להפריד בין שמו של נחל שני והמסלע האדום שבו לבין אבן השני שמופיעה במקרא כחלק מאפודו של הכהן הגדול. האבן הזו לא זוהתה ואין אנו יודעים באיזו אבן חן מדובר. אבן השני של הרי אילת,כמו גם נחל שני והקניון האדום,מקבלים את שמם מהתכתיב הערבי של שמות המקומות האלה. הקניון האדום נמצא ברום של 200 מטר מעל פני הים ואורכו כ – 200 מטרים ובעומק של כ – 30 מטרים. הקניון חותר באבן החול הנובית ובה תחמוצות ברזל ומכאן שמו,וציבעו,האדום.

מתחת למימיו של ים תאטיס תנועת הלוח הערו-נובי מתחילה לקמט את תחתית הים באזור הרי אילת. הקימוט מעלה,מעלה,את מסלע הגרניט – המסלע העתיק והקשיח ביותר של כדור הארץ. זרמי לבה,שפורצים מבינות לסדקי הקימוט,מעלים אל פני השטח אבן חול עשירה בתחמוצות ברזל בגוני האדום. משנסוג ים תאטיס אירוזיה של מים ורוח מיצרת את אבן החול הנובית האדומה ובשילוב עם מאסיבי גרניט נוצרים נחלים וקניונים החותרים במסלע ומעצבים את צורתו כפי שמוכרת לנו כיום. תהליכי הבליה והחתירה במאסיב אילת הם הצעירים הידועים לנו כיום וגילם בין חמישה לעשרה מליון שנים. בתקופות קדומות,היה אזור זה גשום יותר מאשר הוא היום וכיום יורדים בו מעט מאוד משקעים אם כי,תהליכי השחיקה הארוזיים ממשיכים ביחד עם אלה של המים. בסיום הביקור בקניון האדום תיכננתי לבקר בהר חיזקיהו. הר חיזקיהו הוא הגבוה בהרי מאסיב אילת והנוף ממנו נפרש לארבעת רוחות השמיים. הכניסה למצפה הר חיזקיהו נחסמה על ידי שלטונות צה"ל ונאלצתי ל"הסתפק" בתצפית הר יואש,הסמוכה.

את היום הראשון,במסע הצילום הזה,סיימתי באתר הקמפינג שבשמורת הטבע חי-בר יוטבתה. בדרום הערבה קיימות שלוש מלחות הגדולה שבהן זו מלחת יוטבתה. מי התהום במלחת יוטבתה גבוהים,יחסית,ובעבר נבע עין יוטבתה המקום שופע בצומח ערבתי. כבר מימי קדם התיישב האדם באזור יטבתה והישוב העתיק ביותר הוא מהתקופה הכלכוליתית. ב – 1968 החליט אברהם יפה להפוך את מלחת יוטבתה לשמורת טבע סגורה שבמסגרתה יושבו לטבע מיני חיים שנכחדו מהארץ כמו גם יהיו בה בעלי חיים הזקוקים להגנת האדם בטרם יכחדו. בתחילה גודרו כ 12 אלף דונם שיועדו לשמורת החי-בר ולתוכה הושמו גרעיני רבייה של מספר מינים שנכחדו מהארץ. בתחילת שנות ה - 80 של המאה הקודמת גודר שטח נוסף,ממערב לכביש 90 במלחת יוטבתה,על מנת להציל את צבי השיטין,תת מין בסכנת הכחדה מידית של הצב הארץ ישראלי. צבי השיטין ניצלו וגרעין רבייה שלהם,שאיננו נגיש למבקר החי-בר,עדין נמצא בשמורה ואחרים הושבו לטבע בהצלחה. החי-בר מכיל מספר גרעיני רבייה שמחלקם הושבו פריטים לטבע,חלקם בהצלחה רבה וחלקם לא,להלן רשימת גרעיני הרבייה בחי-בר יטבתה ומצב החזרתם לטבע:

באפריל 1938 בעיר ניו-יורק,נולדה גייל ביתם היחידה של אסתל וג’ונתן רובין. לאחר סיום לימודיה באוניברסיטת מישיגן,עובדת גייל כעורכת בהוצאת ספרים בניו-יורק ועוסק,בו בעת,בצילום עיתונאי. זמן קצר אחרי שהחלה לעבוד בהוצאת הספרים חולה גייל בסרטן ובסוף שנות ה -60 היא מחלימה ממנו. ב – 1969 מגיעה גייל לביקור בישראל,מתאהבת בארץ וקובעת בה את מקום מושבה הקבוע כשהיא עוסקת,לפרנסתה,בצילום עיתונאי. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים,מצטרפת גייל לכוחות הלוחמים בחזית הדרום ועם חציית התעלה גייל היתה לאזרח הישראלי הראשון שכף רגלו דורכת באדמת אפריקה המצרית. גייל שולחת מתמונותיה לאמצעי התקשורת והן מפורסמות מיד עם מעבר הכוחות לאדמת אפריקה. לאחר המלחמה מחליטה גייל להקדיש עצמה לצילום נופיה של ארץ ישראל כולל החי והצומח שבה. צילומיה מתפרסמים בעולם וזוכים להערכה רבה הן בפן האומנותי והן בהיותה פורצת דרך כאישה בתחום צילום גברי למדי. 11 במרץ 1978 שבת אחר הצהריים. גייל רובין מגיעה לבריכות הדגים של קיבוץ מעגן מכאל. היא תופסת, לעצמה,עמדת תצפית סמוך לחוף הים וצופה בצפרים על מנת לאתר צילום. מן הים מגיחים 11 מחבלים שנתקלים בגייל,יורים בראשה והורגים אותה במקום. המחבלים מנסים לפרוץ למכוניתה של גייל,אך מוצאים אותה קטנה מידי עבורם. הם משאירים את גייל למותה,מגיעים לכביש החוף חוטפים נהג מונית ומיד אחר כך חוטפים אוטובוס אגד שבו חברי אגד וילדיהם שחזרו מטיול בצפון. סמוך לצומת גלילות מצליח הצבא לחסל את המחבלים לאחר שפוצצו את האוטובוס על יושביו. באסון,הידוע כ"אוטובוס הדמים" נהרגו 35 בני אדם וגייל רובין ההרוגה ה-36.