ארכיון מאי 2020

עכו 29 במאי 2020.

לפני כחמישה וחצי מליון שנים,החל הים,המוכר לנו כים התיכון,לסגת מערבה. נסיגת הים חשפה את משקע בעלי החיים שעיטר את קרקעיתו וביחד עם פעילות געשית,באזור כרם המהר"ל של היום,החלה התרוממות של פני השטח. התרוממות זו היא הר הכרמל,שממשיך להתרומם,בקצב אטי מאוד,ולגלוש מערבה עד היום.

נסיגת הים והתרוממות הכרמל יצרה מפרץ שאורכו כשניים עשר קילומטרים כשבדרומו הר הכרמל ושפך הקישון ובצפונו נוצר חצי אי,שחודר לשולי המפרץ במגמה דרומה,ובו ממוקמת העיר עכו.

עכו,היא אחת הערים העתיקות בארץ ישראל. ראשיתה באזור תל עכו,הידוע בכנוי "גבעת נפוליאון",מסוף תקופת האבן החדשה,בערך 4500 לפני הספירה. בתקופת הברונזה מוקמת עיר ממלכה בעכו ומיקומה הוא בתל עכו של היום. עיר הממלכה מתקיימת,בתל עכו,עד לסוף התקופה ההלניסטית.

שיאה של ממלכת עכו הוא במאה ה-13 לפני הספירה אז,בתל,מתקיימת עיר נמל מבוצרת והיא מוזכרת בכתבי אל-עמרנה,המצריים,והייתה חלק מקשרי המסחר של מצרים עם קפריסין והים האגאי.

הורדוס מגיע לעכו,מבצר אותה,בונה בה מבני ציבור בסגנון הרומי ומחדש את נעוריו של נמל עכו,אך בשלהי תקופתו העיר יורדת מגדולתה והופכת לכפר דיגים לא מבוצר שננטש ומיושב חליפות.

בשנת 638 נכבשת עכו על ידי מושל מצרים האיסלאמי אחמד אבן טולון. בקצהו הדרומי של חצי האי עכו בונה אבן טולון נמל וסביב לנמל מוקמת העיר עכו שאותה הוא מקיף בביצורי חומה. המע"ר היישובי של עכו עובר,בימי אבן טולון,באופן סופי מאז ועד היום,מתל עכו,חסר החומה לעיר נמל מבוצרת.

ב – 1103 המלך בלדווין,שהגיע לארץ ישראל במסע הצלב הראשון,מחליט שנמלי יפו וחיפה אינם מספיקים עוד לממלכת הצלבנים ההולכת ומוקמת בשטחי ארץ ישראל,על חשבון שלטון האיסלאם שמקורו במצרים. ב 1104 כובש בלדווין את נמל עכו,ואחריו את חצי האי עכו והעיר עכו,ואת זכויות העגינה בנמל עכו הוא מעניק לממלכת ג’נבה שבצפון איטליה.

לממלכת ג’נבה,אז מעצמה ימית ומעצמת מסחר,ישנה מתחרה,אף היא מצפון איטליה,ממלכת ונציה. על רקע עליית חשיבותו של נמל עכו כמוצא מארץ ישראל הצלבנית לאירופה,גם ממלכת ונציה דורשת את ליטרת הבשר שלה בזכויות עגינה בנמל עכו. דורשת וב – 1123 גם מקבלת. עם קבלת זכויות העגינה בנמל עכו מקימה,ממלכת ונציה,שכונת ונציאנית בתוך חומות העיר עכו על חצי האי והעיר עכו גדלה לשיא חשיבותה ופעילותה הכלכלית.

בשיאה העיר עכו מכילה תמהיל של תושבים:סוחרים ובני אירופה,ערבים מוסלמים,מותיקי העיר שהקים בחצי האי אבן טולון ויהודים.

ב – 1291 נכבשת עכו על ידי הממלוכים. הצלבנים מגורשים מהעיר ואת מקומם תופסים הממלוכים שממשיכים להפעיל את הנמל של העיר למסחר עם המערב.

עיר הנמל עכו ממשיכה להתקיים ובה נמל פעיל עד לכיבוש ארץ ישראל על ידי התורכים. הכיבוש התורכי מחליף את שארי ממלכת הממלוכים וגם הוא ממשיך להחזיק את עכו כעיר נמל מבוצרת ופעילה.

ב- 1799 עורך נפוליון מסע כיבוש במצרים ובחופי ארץ ישראל. נפוליון מגיע לעכו,מטיל עליה מצור אך נכשל בכיבושה ועכו נשארת,כעיר נמל מבוצרת,בידי השלטון העות'מאני.

השלטון הבריטי,מחליף את האימפריה העות'מאנית בשלטונו על ארץ ישראל ובימי המנדט הבריטי נמל עכו ממשיך בפעילותו בעיקר כנמל דיגים וכנמל מוצא מסחרי תופס את מקומו נמל חיפה.

כבר בשלהי התקופה העות'מאנית פורצת העיר עכו את חומות עיר הנמל שבחצי האי,מגמה שמתעצמת בימי המנדט הבריטי וממשיכה בימי מדינת ישראל.

בתחילת המאה ה – 21 מדרדרת עכו,מפעלים,ומרכזי תעסוקה,עוזבים את העיר ועכו מדרדרת לאחת העיר העניות ומוכות אבטלה הבולטות בישראל 2020.

בחג השבועות ביקרנו באולמות האבירים שהקים שלטון הצלבנים בחצי האי עכו,והתמונות כאן לפניכם.

לגלרית התמונות.

מנחם.

חורשת הארבעים.

ביום שישי אחד,פעם בשנה,מתכנסים ארבעים מנביאיהם של כל הדתות בחורש אלונים שממזרח לאוניברסיטת חיפה.

בחורש,וצילם של כארבעים עצי אלון שיחודם בגזעיהם המיוחדים בצורתם והשונים זה מזה,הם מחליטים,מה יהיה,ומה לא,במשך השנה הקרובה,עד לפגישתם בשנה הבאה באותה החורשה ולאותה המטרה.

ממזרח לאוניברסיטת חיפה,בשטח השיפוט של העיר נשר,ממוקמת חורשת אלונים שבה בארבעים אלונים ייחודיים לחורשה ואשר לא נמצאים בשכיחות ביערות הר הכרמל. החורשה היא חורשה טבעית ומסביבה יש שביל להולכי רגל,שסובב את החורשה,כמו גם את נופיו הצפון מערביים של הר הכרמל.

למעט עצי האלון,שביל חורשת הארבעים,כולל את החורש הים תיכוני על מאפייני הפאונה שלו,כמו גם עצי קטלב ונוף צנירים שנוצר מליחוך מי הגשמים את מצוקי הכרמל.

שביל חורשת הארבעים הוא חלק משמורת הטבע הר הכרמל וחלק מפרק הכרמל.

בביקורנו במקום חלק מחורש האלונים היה סגור לביקור מסיבה שלא הובררה ואני תיקווה שהסיבה היא:לצרכיי שימור האלונים הייחודיים למקום והשונים משאר האלונים שבפרק הכרמל.

האלונים נטעו על ידי הטבע ללא מעורבות של האדם,והפאונה של השביל הייתה זו של סוף האביב.

והתמונות,מהביקור המקסים באתר,הן,כאן לפניכם.

לגלרית התמונות.

ובאינסטגרם שלי….

חורשת הארבעים.

מנחם.

גבעת אולגה – מאי 2020.

אולגה בלקינד נולדה ב-1852 בעיירה קטנה בבלארוס. את השכלתה רכשה ב"חדר" שניהל אביה בכפר הולדתה. בגיל הטיפש עשרה עקרה מכפר הולדתה ועברה לעיר פטרסבורג,שם למדה:מיילדות.

בתקופת שהייתה בפטרסבורג הכירה מהנדס רוסי עמו ניהלה רומן אוהבים שנמשך כמה שנים,והסתיים כשהחליטה לעלות לארץ ישראל.

לאחר סיום לימודי המיילדות התקבלה למשרת מיילדת בארמון הצאר לילד את מקורביו שנכנסו להריון מחוץ לחוק,עבודה שפרנסה אותה ברוחב לב.

ביתה של אולגה בלקינד הפך,עד מהרה,למקום מפגש לאינטלקטואלים יהודים ולחברים בתנועת "בני ציון".

אחיה של אולגה,ישראל ואחותה פניה היו ממייסדי תנועת ביל"ו ברוסיה,ופקדו את ביתה בפיטסבורג תכופות. בבית אולגה התגבש הרעיון לעלות לארץ ישראל ולהקים בה ישוב שיתופי שיהווה בסיס לעולים אחרים בארץ ואכן,ישראל ופניה,עלו לארץ כשאולגה נשארה בבית הצאר.

ב-1886 מקבלת אולגה מכתב מאביה ובו הוא מספר לה על כך שאחותה פניה עומדת ללדת ומבקש ממנה לעלות לארץ ישראל וליילד את אחותה. אולגה עוזבת את המשרה המיטיבה בחצר הצאר,את אהובה המהנדס הרוסי ועולה לארץ ישראל.

בארץ,אולגה מתיישבת בראשון לציון,מילדת את אחותה ומאוחר יותר משתתפת במרד של איכרי ראשון בפקידי הברון,מרד שמצליח בהדחת פקיד הברון בעיר. במהלך המרד פוגשת אולגה בחור הצעיר ממנה ב-12 שנה בשם יהושוע חנקין והשניים נשאים.

אולגה ויהושוע חנקין עוברים לגור ביפו ליד משפחתו של חנקין בעיר. אולגה עובדת כמיילדת אצל רופאת הנשים,הראשונה בארץ,פניה בלקינד – הלא היא אחותה שלשם ילודה עלתה לארץ כמה שנים קודם לכן.

בתחילת חיי הנישואין של הזוג חנקין התקשה יהושוע לגאול אדמות ועיקר פרנסת הבית הגיעה מאולגה,שהסתובבה באזור יפו רוכבת על גבי חמור והגיע לסייע ליילד מתושבי הארץ,יהודים,ערבים ובדואים ואגב כך רכשה את אמונם.

במסגרת יחסיה עם תושבי הארץ,כמיילדת,שמעה אולגה על אדמות באזור נחל דורן שמוצעות למכירה. אולגה סיפרה על כך לבעלה,יהושוע,והזוג רכש את האדמות במימון תורמים מרוסיה. אדמות דורן הן רחובות של היום.

לאחר רכישת אדמות דורן אולגה הייתה מעורבת בעסקי גאולת הקרקעות של בעלה יהושוע.

ב-1891 אולגה ויהושוע מעורבים ברכישת אדמות חצ’ירה מהאפנדי סלים ח’ורי. רכישת אדמות חצ’ירה ארכה מספר שנים בשל משא ומתן קשוח בין חובבי ציון,ברוסיה,אולגה ויהושוע,בישראל והאפנדי חורי. ב-1891 בסיועה של אולגה בגיוס הכספים נקנות אדמות חצ’ורה ושמה משונה לחדרה.

אדמות חדרה היו משובצות בביצות רבות ואולגה הייתה הרוח החייה שעמדה מאחורי יבוש הביצות שמומן בכספים שהיא השיגה ברוסיה ובביצוע של פועלים מומחים ליבוש ביצות שהובאו ממצרים.

אולגה ויהושוע קבעו את ביתם בחדרה. כאמור,עיקר השטח היה משובץ ביצות,ולכן בית חנקין נבנה על גבעת הכורכר מעל לחוף ימה של חדרה ונמצא שם עד עצם היום הזה.

אולגה התגוררה בבית בחדרה ובנוסף לגיוס כספים לפרויקט יבוש הביצות עסקה במיילדות בישוב היהודי והערבי באזור. יהושוע,שרוב ימיו היה עסוק בגאולת קרקעות,מיעט לבקר בביתו שבחדרה ורוב הזמן הבית היה מאויש על ידי אולגה בגפה.

בתקופה שבה יהושוע ואולגה רכשו את אדמות רחובות וחדרה עסקיו של יהושוע הדרדרו. ספסרות בקרקעות,שפשה באימפריה העות'מאנית שליטת הארץ דאז,וכמה עסקאות שהכסף שולם אבל הקרקעות לא הועברו גרמו ליהושוע להיקלע למצב כלכלי רעועה. אולגה נחלצה לעזרתו בכך שהחזיקה את הבית ושילמה את חובותיו של יהושוע מכספים שהרוויחה כמילדת וגם מכספים שהצליחה לגייס בעזרת קשריה ברוסיה.

רק בתחחילת המאה ה -20 מצבו של יהושוע התייצב והוא רכש את אדמות עמק יזרעאל. אולגה המשיכה לעסוק כמיילדת וביתה הקבוע היה הבית בחדרה.

כבר בתחילת נשאיהם של הזוג חנקין הסתבר שאולגה עצמה:עקרה. את עזרתם ביקשו מפניה בלקינד,אחותה של אולגה,שלמדה רפואה,במימון ובעידודה של אולגה,שלאחר וחקרה,פניה,וחיפשה אחר פתרון לעקרות של אולגה,ובעידודה של האחרונה,התמחתה ברפואת נשים והייתה לרופאת הנשים הראשונה של הישוב בארץ ישראל. אולגה ויהושוע מעולם לא חלקו ילד.

ב-1943 בגיל 91 נפטרה אולגה בביתה שבחדרה. יהושוע,שראה בה עוגן חייו,נעצב עד למאוד והיה חשש שלא יתאושש מאסונו.

אולגה נקברה בחלקת קבר שקנה,עבורה ועבורו,יהושוע בגלבוע,חלקת קבר המשקיפה על עמק יזרעאל שאותו גאל יהושוע.

ביתם של אולגה ויהושוע חנקין שופץ והיום הוא פתוח לציבור ופועל בו בית קפה. הבית משקיף על חוף ימה של חדרה חוף ים ייחודי ביופיו – והתמונות ממנו,כפי שנלקחו על ידי,לפניכם.

ובהזדמנות זו אנצל להוקרה את פעילותה רבת המעשה של אולגה חנקין,שלא בצדק חסתה בפעילות גאולת הקרקעות של בעלה – יהושוע.

מנחם

שביל שוסטר – מאחורי הקלעים.

כמה ממוקירי העירו לגבי סט התמונות האחרון שפורסם מהטיול בשביל שוסטר,שהתמונות,חלקן או כולן,נעימות לעין ונאות אבל,חדי העין,שמו לב שהתמונות כולן,כל הארבע,סובלות מבעיית פוקוס ניכרת.

במקור,היציא לשביל שוסטר הייתה למטרת שיחרור הסגר ותופעות הלואי שלו. כשתיכננתי את הצד הצילומי של הטיול חשבתי לקחת איתי סט מאוד פשוט: את ה 1000D הישה והטבה,ועליה את עדשת ה 18-135 שלקנון. סט קליל וכזה שאם אתקל שמשהו ששווה לקמפז ולהנציח את הסיפור שלי,אוכל לעשות כך ומצד שני:משרת את מטרת היציאה לטבע שמטרתה הייתה,כאמור,להתאוורר ופחות לצלם.

תחזית מזג האוויר טרפה את הקלפים שכן דברה על גשם ואפילו גשם די חזק. הסט הזה,המצלמה והעדשה,אינם עמידים לגשם ובהחלטה של קצת לפני היציאה לטיול,תוך מבט לשמיים ולאתר של השירו המטורולוגי,היה ברור לי שאני צריך לשנות את הסט ולקחת מצלמה ועדשה שגשם לא מפריע להן.

מאחר והמטרה הייתה להינפש מהסגר,יותר מאשר לצלם,בחרתי סט אחר גם קצת יותר כבד,אבל לא בהרבה,וגם כזה שאם תזדמן לי ההזדמנות לקמפז סיטואציה ולספר סיפור אוכל לעשות כן.

הפור נפל על הקנון 80D יחד עם עדשת הזום הקנון 70-200 F4.

כשהגענו לשביל שוסטר,ומראה פריחת האביב רמז לי לבוא ולצלם את הרחים,הצבתי לעצמי שני כללים מידיים:

לא ארד מהשביל ולא אשנה מאומה מפריח האביב שאל תוכה נכנסתי,אני והמצלמה שי. השביל,אחרי שאעזוב אותו,יהיה בדיוק כפי שקיבלתי אותו.

השנייה הייתה: למרות שהסט שאיתי לא ממש נועד לצילומי מאקרו אקח את האתגר,כפוף לכלל מספר אחד,ואנציח במצלמה את פריחת האביב ואת הסיפור שלה בואכה שביל שוסטר,הרי ירושלים,אביב 2020.

כשחזרתי הביתה היו,במצלמה שלי,69 תמונות. מתוכן סיננתי עשר ומתוכן פיתחתי בלייטרום שבע שלטעמי שיקפו את שראו עיני,שיקפו את הסיפור של הצומח המקום ואפשרו לי להביע,בפיתוח התמונות,את הסיפור שרציתי לספר.

במהלך הימים שאחרי הטיול,השתתפתי בכמה דיונים על סט עדשה ומצלמה למתחילים את דרכם בעולם הצילום. דיברתי בלהט על על מצלמות,טיפולוגיה,עדשות,וקוס וצילום תמונה עם סיפור שהצלם מספר בה מול תמונה שהיא הנצחת הרגע בלי סיפור ובלי הכנסת הפן האישי של מי שהציץ בעינית המצלמה.

…ואז חשתי לעצמי: צילום זו אומנות. המצלמה והעדשה הם האמצעי ליצר את התמונה אבל אני,זה שמציף לתוך העינית ומקמפז את הסצנה והסיפור שלה ואת מה שאני ראיתי,מי אמר שצילום צמחים חייב להיעשות בעדשת מאקרו. מי אמר שהפוקוס ולהיכן הוא מופנה חייב להיות תחת כללי שלושת השלישים,ומשולש החשיפה,מי אמר שאי אפשר לצלם תחת תנאים מאתגרים ובכל זאת לקמפז משהו שיספר את שראו עיני ואת הסיפור שאני רוצה לספר עם סט,שעל פניו,לא נועד לסוגת הצילום הספציפית הזו.

בחרתי,מתוך התמונות שלא פותחו קודם לכן,חמש תמונות שחשבתי שישרתו את התשובה "למי אמר" כך שתהייה נעימה לעין,תספר סיפור ותאתגר את הצופה בזמן שהוא צופה בתמונות.

הפעם,פיתחתי את התמונות בתוכנה אחרת,בפינט שופ פרו. פנט שופ פרו היא אחות קטנה ומתחרה לפוטושופ של אדובי. כבר כאן אומר שלמרות הכולות האומנותיות שהתכונה הזו מאפשרת שום דבר לא הוכנס או הוצא מהתמונות שפותחו.

תמונה אחת,מהחמש שבחרתי,לא השביעה את רצוני ונשארתי עם ארבע שהועלו לתכנת הפיתוח ישר מקבצי ה RAW של הקנון.

מעבר לסט פעולות שנועדו להביא את התמונה לרמה הצילומית ולשפה הצילומית שסיגלתי לעצמי,כן השתמשתי באחת מתכונותיה המעניינות של פיינט שופ פרו והיא: אפשרות להזיז את הפוקוס המקורי של העדשה למקום שאליו אני רוצה להזיז אותו,כך שבאמצעות התכונה הזו אני רוצה להוליך את עין המשתמש,לספר את הסיפור של התמונה,ולקשר אותו למה שאני ראיתי בזמן שהייתי בקרבת האובייקט וצילמתי אותו.ואת הסיפור שלי…באמצעות התמונה.

אני מצרף,שוב פעם,את ארבעת התמונות המדוברות,כדי שאחרי שנחשפתם ל"מאחורי הקלעים" שלהן תוכלו לשפוט אותן בהתאם.

בהוקרה,ותודה למעירים.

מנחם.

שביל שוסטר.

בדרום מערב הרי ירושלים זורם נחל קטלב ונחל שורק,הידוע גם בזכות מסילת הברזל הישנה לירושלים.

סמוך למושב בר-גיורה נמצא שביל שוסטר שהוא שביל היקפי,שבמהלכו צופה אל שני הנחלים.

מושב בר-גיורא נקרא על שם שמעון בר-גיורא מנהיג המרד היהודי ברומא,סביב שנת 70 לספירה. במקורות שונים נכתב שמו בתכתיב הארמי,קרי:בר-גיורא ואילו במקורות אחרים בתכתיב העברי קרי: בר גיורה.

את האתר מתחזקת הקרן הקיימת לישראל שבשילט שהוצב המקום העדיפה את התכתיב העברי:בר-גיורה.

מסלול שוסטר מהלך בסבך הפאונה הים תיכונית והוא ירוק כל ימות השנה. בשלהי האביב,מצאנו במקום כמה מצמחי האביב של הפאונה הים תיכונית – צמחים שתמצאו בתמונות המצורפות.

לגלרית התמונות.

מנחם

קל כנוצה.

חלפה על חלוני ציפור והשילה מגופה נוצה אחת בודדת. התגלגלה הנוצה במרחבי החדר עד שנחתה על הספה השחורה והצהירה:”הנני כאן".

אז,לקחתי את האתגר שהציבה הנוצה והנצחתי אותה,בתחילה כפי שנפלה מציפור האם ובהמשך בקומפוזיציה על רק של עץ טבעי – ביתה,הטבעי,של ציפור האם.

וזו התוצאה.

לגלרית התמונות

מנחם.