לפארק כפר-סבא אין שום דבר מיוחד,אין בו מקווי מים כמו אחיו ברעננה,פתח-תקווה הוד השרון ולאחרונה התווסף אחד בבאר-שבע. אין בו שום יחודיות שתגרום לבוא בשעריו בכלל ולצלמו בפרט.
כל זה משתנה כשיורד הערב בפארק. העצים ובעיקר הספסלים בפרק מקבלים חיים משלהם וצליליותיהם מרקדות בכל רחבי הפרק ומחיים אותו לחיים שלא נראים בו כשהשמש זורחת.
וקצת מהחיות של פארק כפר-סבא לעת ערב פה בגלריית התמונות:
מנחם.
עוף דורס ממשפחת הניציים,עוף בינוני בגודלו 60 ס"מ אורכו ומוטת כנפיו כמטר וחצי.4
עיקר מזונו של עיט החורש הוא יונקים קטנים,עופות קטנים,זוחלים ופגרים. עיט החורש מקנן במרכז אירופה ובעיקר בחורשות – ומכאן שמו.
בחורף חורף עיט החורש באפריקה כשהוא עובר בנדידתו את ארץ ישראל.
עיט החורש איננו מצוי בסכנת הכחדה אם כי ב 1986 חלה ירידה דרסטית במספר הפרטים שעברו בארץ ישראל,ירידה המיוסת לאסון צ’רנוביל שהשפיע ישירות על בית הגידול של עיט החורש באירופה.
ב 2019 כמות הפריטים שנספרו בארץ מגיעה לכ- 200 אלף מה שמצביע על התאוששות של אוכלוסית עיט החורש וגידול במספר הפרטים.
בימים אלה עושה עיט החורש את דרכו מעל ישראל לאפריקה ואת הפרטים שבתמונות צילמתי באגמון החולה בחג הסוכות.
מנחם.
עוף ממשפחת העגורים שנוהג לחלוף מעל לישראל בחורף,בדרכו לאפריקה וגם נוהג להישאר לחורף בארץ בכלל ובעיקר באגמון החולה.
באגמון החולה חורפים העגור האפור ועגור החן שני מינים שמקורם באירופה בעיקר במרכזה ובצפונה.
העגורים מקננים,בארצות מוצאם,בסמוך למקווי מים ביצתיים וניזונים מנבטים,ירקות בעלי חיים קטנים ובארץ עיקר תזונתם מגיע מבוטנים ותירס.
לאחר כמה שנים שבהם העגורים גרמו לנזקים כבדים לחקלאי צפון הארץ,ובעיקר אלה שאדמותיהם נושקות לאגמון החולה,הקרן הקיימת לישראל,חברת לופטהנזה (שהעגור הוא סימלה המסחרי) חקלאי האזור ואזרחי ישראל (באמצעות המיסים שלהם) נערך כל שנה,עם הגעת העגורים לאגמון החולה,מבצע האכלה שבו מפזרים בשדות הסמוכים לאגמון בוטנים ותירס שאותו אוכלים העגורים החורפים באגמון וגם אלה העוברים דרכו לעבר אפריקה.
העגורים מגיעים לישראל בסביבות אוקטובר,נדידת החורף,ועוזבים אותה בסביבות מרס כשבאגמון חורפים כמה עשרות אלפי פרטים.
את העגורים הניזונים באגמון החולה צילמתי בחג סוכות 2019 והתמונות – הרי הן כאן:
מנחם..
הדת הדרוזית התפצלה מהאיסלם השיעי במאה ה-11. האמונה הדרוזית החלה ככת שהתפצלה מהאיסלם אך עד מהרה החלו הדרוזים להיות נרדפים על ידי המצרים והם ברחו ממצרים והתפזרו במזרח התיכון – בעיקר בצפון ארץ ישראל,בסוריה ובלבנון.
בשל הצורך להגן על עצמם כל הישובים הדרוזים נמצאים במקומות גבוהים מה שמאפשר להם להתגונן בפני אויבים פוטנציאלים.
ההתישבות במקומות גבוהים ומבודדים הפכו את הדרוזים לעובדי אדמה. הדרוזים בישראל תמכו בהקמת המדינה ומאז הם מקימים עימה ברית דמים שבמסגרתה,למרות קרבתם לאיסלם,הם משרתים בצה"ל ורואים בכך חובה מוסרית בלתי נפרדת מהחיים שלהם בארץ.
בישראל הדת הדרוזית מוכרת כדת בפני עצמה וחופש הפולחן הוא מלא ובלתי מסוייג. הדרוזים הם בעלי אזרחות ישראלית מלאה הכוללת זכות הצבעה ויצוג בכנסת והם רואים עצמם כבני הלאום הישראלי ברם,בשל השונויים שנערכו בחוק יסוד ישראל – מדינת הלאום היהודי נפרעה תהום בין החברה הדרוזית לזו הישראלית ונתגלו בקיעים בקשר בין שני העדות והשיוויון שחשו בני העדה כאזרחים ישראלים.
כסרא-סמיע.
כסרא וסמיע הם שני כפרים דרוזים בגליל. במהלך מלחמת העצמאות הצטרפו שני הכפרים למדינת ישראל והכריזו על נאמנותם ותושבותם במדינה.
עד 1964 איש לא שמע על שני הכפרים האלה ותושביהם היו מנותקים,פיזית,משאר הישובים במדינה ועסקו,בעיקר,בגידול טבק למחייתם. בשנה זו 1964,פרצה מגיפת חצבת חריפה בשני הכפרים ובשל דרכי הגישה הקשות לכפר נתקל הכוח הרפואי שביקש להגיע לכפר בקשיי הגעה שגרמו לאובדן חיים.
בעקבות האירוע הזה סללה המדינה כביש גישה לשני כפרים,בתחילה היה זה כבישצר וקשה לשימוש אך בהמשך הורחב ונכבש במצע זפת כנדרש.
לגלרית התמונות.
חיבור הכפרים לשאר הארץ גרם להתפתחות טכנולוגית והכפרים חוברו לרשת החשמל,המים והטלפון הארצית. אף על פי שפניהן של הכפרים חוברו לצויליזציה שני הכפרים התנהלו ללא שלטון מוניציפאלי עד ל 1968 אז הוקמה מועצה אזורית מרכז הגליל ושני הכפרים שויכו אליה.
עד 1990 שני הכפרים היו חלק מהמועצה המקומית מרכז הגליל אך יצוגם במועצה היה לוקה בחסר וצרכיהם כאוכלוסיה לא יהודית נתקלו בקשיים. ב 1990 פורקה המועצה המקומית מרכז הגליל ושני הכפרים התאחדו תחת ממשל מוניציפאלי אחד והיום שני הכפים מנוהלים תחת המועצה המקומית כסרא-סמיע.
בכפר סמיע נמצא גן סלעים טבעי שהוכשר לביקור על ידי המועצה המקומית בסיוע של מדינת ישראל – ומהביקור בסמיע וגן הסלעים באו התמונות הבאות.
מנחם.
הפלמינגו,או בשמו העברי שקיטן מצוי,הוא עוף גדול ושמו,העיברי,ניתן לו בעקבות שק קטן שנמצא בתחתית מקורו והמשמש לסינון המים מסרטנים ורודים שגם נותנים לעוף את גון גופו.
המצרים הקדמונים יחסו לפלמינגו את התכונות של עוף החול והוא נקרא,בשפתם,עוף החול או הפניקס.
הפלמינגו חולף בישראל ולעיתים נדירות בלבד נשאר באגמון החולה לצורך לקיטת מזון. בדרכו לאפריקה הפלמינגו נוהג לעצור להתרעננות ומזון בבריכות המלח של מפרת אילת שם נמצא הסרטן החביב עליו במי הבריכות. כמות מועטה של פריטים נשארים,באזור בריכות המלח בצפון מפרץ אילת וחורפים פה את החורף וידוע על כמה פרים שהפכו את בריכות המלח בצפון אילת לביתם.
בעת ביקורנו באגמון החולה להקה של פלמינגו חנתה באגמון למנוחה ומזון. הלהקה מיקמה עצמה הרחק משפת האגמון ובשל הרוח החזקה שנשבה המקום היה קשה מאוד לצלם אותם – את מעט התמונו שכן נתפסו – הרי הן כאן.
מנחם.
עם יבוש אגם החולה הסתבר שחלק מהאדמות שהתגלו לאחר היבוש איננו ראוי לגידולים חקלאיים וחלק משטחי היבוש הפכו לשטח לא מנוצל. רוב האדמות האלה נמצאות במרכז עמק החולה וקק"ל לקחו על עצמם לבצע הצפה של שטחי האדמה הלא מנוצלים האלה ולהפוך אותם לאגמון שעד מהרה הפך לחביבם של העגורים ושאר עופות וציפרים שנודדות מעל לעמק החולה בדרכן לחרוף באפריקה. סביב לאגמון הוקם מסלול והוקמו מתקנים המאפשרים לבני האדם לצפות בציפרים החולפות בכלל ובעגורים בפרט.
מנחם.
השקנאים הם משפחה של עופות מים הניזונים מדגים והוא עוף המים הגדול בתבל. השקנאי בנוי לחיים במקווי מים מתוקים:נוצותיו מצופות שומן מה ששומר אותן יבשות,רגליו מכוסות כורי שחייה ובתחתית מקורו ישנו שק שלתוכו מכניס השקנאי דגים חיים אותם הוא שולה ממאגר המים שבו הוא נמצא,ובולע אותם בעודם חיים.
את ישראל פוקדים שני סוגים של שקנאים השקנאי המצוי שהוא הגדול במשפחת השקנאים והשקנאי המסולסל שהוא הפחות שכיח בקרב השקנאים העוברים אצלנו. בעת מעופם לחרוף באפריקה השקנאים עוצרים למנוחה ולמזון במקווי מים ומאז שהוקם אגמון החולה,כמו גם אגמון חפר,מאגר ויקר ועוד,השקנאים עוצרים באגמונים האלה לתזונה.
שקנאי ממוצע צורך כקילוגרם של דגים ומגדלי הדגים בארץ נשמו לרווחה אחרי שהקרן הקיימת לישראל הקימה מספר אגמונים שבהם דגים שמהם ניזונים השקנאים בעת המעבר שלהם בארץ.
כמה מהשקנאים באגמון החולה נתפסו בעין המצלמה עסוקים,לתומם,בסעודת דגים דשנה.
מנחם
הסיתוונית היא גיאופיט,מצח שבסיסו בצל,שכיחה בנוף הים תיכוני. שמה העברי של הסיתוונית ניתן לה כפרוש לשמה בכמה שפות אירופאיות ומאחר והיא מבשרת הסתיו גם בעברית היא נקראת על שמה של עונת השנה.
בגן הפסלים של סמיע מצאנו כמה סיתווניות פורחות ותמונויהן כאן.
מנחם
בתחילת האלף השלישי לפנה"ס בחוף שבין לטקיה (צפון סוריה היום) לבין צור (לבנון של היום) מתישב לו עם ממוצא שמי – הפיניקים.
הפיניקים,שמים כאמור,מקושרים עם הישראלים ככל הנראה בקשר משפחתי ובודאות קשר שפתי. השפה הפיניקית מהווה את הבסיס לעברית העתיקה ולארמית שתיהן מאמות היסוד של העברית שבתנ"ך וגם של זו המודרנית.
התרבות הפיניקית מתפתחת די לאיטה ומגיעה לשיא פריחתה בסביבת אלף לפני הספירה. באלף לפניה"ס הכתב הפיניקי הוא הכתב השמי השליט במזרח התיכון וגם מרחב ההתפשטות הפיניקי נמצא בשיאו וכולל את האגן המזרחי של הים התיכון,לא כולל מצאים,ואת צפון אפריקה ובה קרתגו מהמפורסמות בערים הפיניקיות.
תהליך ההתפשטות הפיניקי מסתיים עם כיבוש קרתגו על ידי הרומאים באחד מהקרבות המרתקים של ההסטוריה.
בחוף הארץ ישראלי ידועות כמה וכמה התישבויות פיניקיות והמפורסמת בהם היא ארסוף,מעט מזרחית מקסריה של היום ודור אך לא רק הן.
גם בתל גדור,שנמצא דרומית לגבעת אולגה של היום,היה ישוב פיניקי שימיו הסתיימו,כמו ימיה של ארסוף ודור,עם הכיבוש הפרסי של ארץ ישראל.
תל גדור נמצא,היום,מתחת לפני הים ובבחפירות שנעשו בו נמצאו ממצאים המעידים על קיומו מימי הפיניקים וסופו עם הכיבוש הפרסי של ארץ ישראל.
שמורת תל גדור מסתרית בין גבעת אולגה בצפון ועד לארסוף ושמורת השרון בדרום. חלק הארי של השמורה,בים וביבשה,הוכרז כשמורת טבע למעט כ 108 דונמים שנמצאים בהליך של הכרזה.
הרצף הגאוגרפי בין שמורת מצוקי גדור לשמורת השרון (הדרומית) מופרע על ידי הישובים:מכמורת,נתניה וארסוף.
חוף תל גדור משמש את צבות הים להטלת הדורות הבאים. החברה להגנת הטבע אוספת את קיני ההטלה של הצבות ושומרת אותם בשטח מגודר ושמור בחוף גדור. משבוקעים הצבים הם עושים פניהם לים והמעטים שמגיעים ממשיכים את הדור הבא של צב הים – צב הים הוא זוחל ימי והוא נמצא בסכנה חמורה של הכחדה.
מצוקי חוף גדור,שהם חלק משמורת הטבע המוכרזת של תל גדור,תוחמים את חוף הים במרחק של בין 21 מטרים למטר אחד משיפולי המצוק לחוף הים. בשל ארוזיה במצוק הכורכר חלקים ממנו נופלים אל הים ושפת המצוק מסוכת,בשל מפולות,בעיקר בימי החורף,אך לא רק.
הפאונה של מצוקי גדור כולל את חבצלת החוף.חורשף,סירה קוצנית ואלת המסטיק. הפאונה בפארק מצוקי גדור מוגנת על פי חוק והפגיעה בה,בכל צורה שהיא,אסורה. הפאונה נמצאת בתהליך של רענון ןחזרה לצומח הטבעי למקום וזאת אחרי שהאתר הוכרז כשמורת טבע והכניסה של כלי רכב נאסרה כליל.
החי במצוקי גדור כולל את הציפרים הנודדות והקבועות האופיניות לחוף הים ולשרון,וביניהן הסיקסק,הנחליאלי והפשוש. גם החי במצוקים מתאושש מנזקי האדם בכלל ומרכבי השטח בפרט.
משטחי הסלע שבחוף גדור משמשים כבית גידול לחסרי חוליות,בעיקר חלזונות ימיים. החלזונות מטילים את צואתם על פני המסלע וזו הולכת ומתקשה ועם הזמן "נעטפו" משטחי המסע בחוף בשאריות צואת חסרי החוליות וקיבלו את צורתם וצבעם המיוחדים לחוף הזה. המסלע בחוף הוא ערך טבע מוגן.
התופעה של חסרי חוליות שמוצאים את מסלע החוף כבית גידול הייתה ידוע גם לפיניקים שבחופיה הצפוניים של ארץ ישראל,וגם באלה הדרומיים של לביון,אספו את חלזונות הארגמן ויצרו מהם את צבע ארגמן בו סחרו בכל רחבי הים התיכון.
בערב כיפור ביקרנו במקום והינה התמונות נוף ובעלי כנף בתל גדור:
מנחם
חבצלת החוף,שנקראת בטעות חבצלת השרון,היא צמח ממשפחת הנרקיסים.
היא פורחת מתוך בצל בין יולי לאוקטובר כל שנה.
לאחר הפריחה משאירה החבצלת פולי זרעים כשהזרעים מצופים בשהם. למה שהם? כי החבצלת גדלה לחופיו של הים התיכון,בלבד,וכדי שגם הים יפיץ את זרעיה הם מצופים בשהם שמונע את חדירת מי הים לזרע והריסתו.
כל אחד מפולי הזרעים מחולק לשלושה חדרים ובכל חדר כעשרים מזרעיה של החבצלת.
חבצלת החוף היא חלק מסימלה של העיר נתניה והיא צמח מוגן על פי חוק.
ביוון העתיקה השתמשו בבצל של חבצלת החוף להפקת תרופה שגרמה להמרצת קצב הלב ולפתיחת קנה הנשימה. הרפואה המודרנית לא יודעת להצביע על המרכיבים בבצלה של החבצלת שיכולים לגרום לתופעות שהכירו היוונים ברם,מחקר מסודר לא נעשה בין השאר משום שמדובר בצמח בר מוגן שלא ניתן לגדלו כצמח תרבות.
בשיר השירים נזכרת החבצלת לאמור:”אני חבצלת השרון שושנת העמקים" (שיר השירים ב,א).
הזיהוי של חבצלת החוף כחבצלת השרון משיר השירים הוא בגדר הצעה סבירה אך אין ודאות שחבצלת השרון משיר השירים היא חבצלת החוף המוכרת לנו ולכן שמו הרשמי של הצמח הזה הוא חבצלת החוף.
במצוקי גדור נמצא אחד הריכוזים הגדולים בחוף הארץ ישראלי של חבצלות החוף ותמונותיהן כאן לפניכם יחד עם כומה מהפאונה של המצוקים:
מנחם.