עין פשחה ומיצד מזין פברואר 2026.
עין פשחה הוא שמה בערבית ובעברית מדוברת של שמורת הטבע עינות צוקים. השמורה נמצאת לחופו הצפוני של ים המלח דרומית לקיבוץ קלי"ה. השמורה המוכרזת מחולקת לשלושה אזורים:הצפוני ששטחו כ 2700 דונם,שטח זה סגור לכניסת בני אדם ומהווה שמורת טבע לשימור החי והצומח בחלק הצפוני של ים המלח.
החלק המרכזי שיטחו כ 500 דונם והוא פתוח לביקור בני אדם. בשטח המרכזי מספר ברכות שכשוך ולאחרונה עבר חלק זה שדרוג ונוספה לו ברכת שכשוך נוספת ומרכז מבקרים ובו מצגת על ים המלח ועל השמורה עצמה.
החלק הדרומי נקרא השמורה החבויה. שיטחו כ 1500 דונם והשטח הזה פתוח לביקור מבוקרים אך ורק בליווי של מדריך מטעם רשות הטבע והגנים,וגם הביקור הזה הוא בשביל קצר וקבוע בתוך החלק הזה של השמורה. מעבר לשביל המותר לסיור,בלווי בלבד,של השמורה החבויה שאר חלקיה אסורים בגישה למבקרים.
בשמורה עצמה מאות מעיינות מים מליחים ובטמפרטורות שונות. מקור המים בעיינות צוקים הוא בגשמים שיורדים בהרי יהודה. מי הגשמים מחלחלים אל תת הקרקע וזורמים מזרחה עד שמגיעים לרום של מנוס 390 מטר מתחת לפני הים,שם נתקלים המים בשכבה שאיננה חדירה ובשל השבר הסורי אפריקאי הם פורצים אל פני השטח וזורמים מזרחה לים המלח. לפי המחקר מי מעיינות עין פשחה עושים דרכם בין הרי יהודה לפריצה במינוס 390 מטר מתחת לפני הים במשך עשרות ועד למאות שנים. בדרך מזרחה,באטיות מחרידה,סופחים המים מלחים,וזה מקור מליחותם המשתנה,וגם אוגרים חום בטמפרטורת שונות בתלות בשטחי הקרקע וחומה בדרכם מזרחה. אי לכך ספיקת המעיינות בשמורה איננה תלויה בכמות הגשם השנתית שיורדת או ירדה בהרי יהודה אלא בכמות הרב שנתית שנפרשת על פני עשרות ועד למאות שנים.
התייבשות ים המלח גורמת לתנועה מזרחה ודרומה של המעיינות. כתוצאה מירידת פני ים המלח,כמטר לשנה מאז 1980,המעיינות מנסים לפרוץ לפני השטח הכי קרוב שאפשר לחוף הנוכחי של ים המלח. כתוצאה מזה פריצת חלק ממעיינות נדדה מזרחה וחלקם נדדו דרומה. תהליך זה צפוי להימשך עוד כארבע עשורים או אז,צפוי גובה פני ים המלח להתייצב ברום של כ 500 מטר מתחת לפני הים ולהיעצר ברום זה.
הסיבה לקביעת הקו התחתון של 500 מטר מתחת לפני הים הוא תולדה של מחקר רב שנתי שבודק מצד אחד את המים שנכנסים לים המלח ממקורות טבעיים,ומצד שני לוקח בחשבון את העובדה שסכר הירדן סגור ויישאר ככה בעשורים הקרובים,וגם על סמך רמת האידוי של מי ים המלח ופעילות מפעלי ים המלח בייבוש הימה וכריית מחצבים ממי הים המלוחים.
כדי לשמר את החי והצומח בשמורה,ולעכב את נדידת המעיינות עד כמה שניתן חלק ממי המעיינות נאצר על ידי חברת מקורות ומוחזר לאפיקי המעיינות הקיימים על מנת לשמר מינימום של כמות מים שמזינה את החי והצומח בשמורה.
בשנת 2008 פרצה בשמורה שריפה שגרמה לנזק משמעותי לחי ולצומח בשמורה. בעקבות השרפה הזו הוצבה כבאית ואתה צוות כבוי קבועים שנוכחים בשמורה 24/7…
בשנת 2018 הוצתה השמור בכוונת זדון. הנזק לשמורה היה כבד מאוד ופגע קשות בחי ובצומח. בעקבות ההצתה החלה רשות הטבע והגנים להפעיל תוכנית ארוכת שנים לשיקום השמורה על החי והצומח שבה.
בעקבות ההצתה של השמורה ב 2018 החלו מיני צומח להשתלט על שטחי השמורה כשהם מדירים רגליהם של מיני צומח אחרים ובהם צמחים ייחודיים לשמורה הזהו ולאזור הזה. הרט"ג ניסו כל מיני דרכים לבאר את השתלטות הצמחייה,אגב צמחייה טבעית שפשוט התאוששה מאוד מהר וביעילות מנזקי ההצתה,אך כל הפעילות העלתה חרס. ביחד עם מחקר מדעי והתייעצות עם מומחי אקולוגיה מומחים מתחום הביולוגיה וכו הוחלט להכניס לשמורה עדר של חמורים. החמורים נאספו מכל רחבי הארץ והוכנסו לשמורה. החמורים חושבים,כנראה בצדק,שהצמחים הירקרקים והצעירים של הצומח שהשתלט על השמורה טעים לחיכם והם בולסים מהם,כמו גם נהנים משפע של מים ומריחוק אבסולוטי מבני אנוש. עדר החמורים שבשמורה החזיר אליה את האיזון העדין בין הצמחים הטבעיים שצומחים בה. עם השנים,התרבו החמורים ואכלו "קצת יותר מידי" ובתהליך מבוקר איטי ואחראי עדר החמורים מדולל מפעם לפעם כשהחומרים מהעדר,שחזרו לחיות חיים טבעיים קרוב לאלה טרם ביותם,מועברים לשמורות אחרות שם נצרכת נוכחותם ובכל מקרה אינם מועברים לרשות בני אדם.
השבת ים המלח לטבע:
ים המלח כבר כמה מליוני שנים טובים מאוד הולך ומצטמצם כתוצאה מתהליכים טבעיים ללא מגע יד אדם. ראשיתו נעוצה בזמן שים תטיס נסוג מערב,או אז התקיימה ימת הלשון שחופיה הדרומיים לחיכו את בתי מושב חצבה שבערבה וחופיו הצפוניים היו בחלק הצפוני של ימת החולה. תהליך ההצטמצמות של ים המלח קשור בתזוזת הלוחות שגרמה להיווצרות השבר הסורי אפריקאי.
בהמשך,בתחילת שנות ה 30 של המאה הקודמת בנה פנחס רוטנברג את סכר דגניה. הרעיון של הסכר היה לשלוט במי הירדן הדרומי כך שיפעילו את תחנת הכוח בנהריים. בשל מצוקת מים בישראל ושאיבתם מהכנרת נסגר סכר דגניה ב 1991 ומאז לא נפתח עוד. עוד קודם לכן הסכר העביר כמויות קטנות של מים לים המלח. יחד עם סכר דגניה,הסורים,בשטחם,והירדנים,בשטחם,סכרו את מקור המים השני של ים המלח הלא הוא הירמוך,כך שמאז אמצע המאה הקודמת הירדן כמקור המים הראשי של ים המלח – פסק מלהתקיים.
בתהליך טבעי בקע ים המלח הולך ומתחמם. החום בו הולך ועולה ויחד עם השמש היוקדת התהליך הטבעי של אידוי מי הימה הולך ומתגבר ונוצר גרעון בין כמות המים שנכנסת לימה ולבין כמות המים שמתאדה ממנה בתהליך האידוי הטבעי של האזור.
לכל אלה מתווספת העובדה שחלק מהימה מיובש בהליך מבוקר שנעשה על ידי מפעלי ים המלח בעלי הזיכיון,מהמדינה,לכרות מחצבים,בעיקר מגנזיום(בשיתוף חברת פולקסווגן הגרמנית),ברום ואשלג.אל מפעלי ים המלח מצטרפים מפעלים דומים מזרחית להם בממלכת ירדן התורמים את חלקם לייבוש המואץ של הימה. נכון ל 2026,וכבר מסוף שנות השמונים של המאה הקודמת,חלקו הדרומי של ים המלח,ממצדה דרומה,התייבש לחלוטין והמים שיש בו הם למעשה ברכת אידוי מספר חמש של מפעלי ים המלח וחלק מברכות האידוי של מגביליהם הירדנים ולא חלק טבעי של הימה – שכאמור התייבש ואבד.
בשנת 1900 במסגרת הקרן לחקר ארץ ישראל ה PEF הגיע החוקר מקליסטר בשיט על גבי ספינה לחוף ים המלח ממש דרומית לכניסה לשמורת עין פשחה. החוקרים סימנו את גובה פני הימה. עד 1913 מידי שנה הגיעו חוקרים מקרן ה PEF לאותה נקודה בים המלח ומידי שנה סימנו את גובה פני הים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה פסקו מסעות המחקר של ה PEF לחופי ים המלח. הסימון של גובה פני הימה כפי שבוצע על ידי חוקרי קרן ה PEF עומד ברום של כ 370 מטר מתחת לפני הים.
בצומת הכבישים כביש מספר 1 וכביש 90 בצפון ים המלח,הוקם לאחר מלחמת ששת הימים מבנה ששימש כחוף רחצה וכמסעדת דרכים שידעה ימים טובים. דרומם משם,בחוף קלי"ה,עוד בימי השלטון הבריטי,הוקם מלון קלי"ה ששימש שועי עולם כמו מלך ירדן,טוסקניני ואפילו גולדה מאיר. שני המתקנים האלה נזנחו ואינם בשימוש עוד. למרגלות המסעדה בצומת הכבישים 1 ו 90 נמדד גובה פני הים שעמד,ב 1967,על רום של 380 מטר מתחת לפני הים.
נכון לינואר 2026 גובה פני ים המלח הם ברום של מינוס 440.74 מטר מתחת לפני הים ובארבעת העשורים הבאים,לפי המחקר העדכני,עשוי רום גובה פני ים המלח להתייצב על גובה של כ 500 מטרים מתחת לפני הים.
ומה עושה מדינת מדינת ישראל על מנת לשמר את המקום הנמוך בעולם על פני היבשות?
בגדול: כלום. בעבר היו תוכניות לחבר בתעלה את ים המלח לים התיכון ולנצל את הפרשי הגובה לייצור חשמל. התוכניות נגנזו בשל חוסר כדאיות כלכלית וגם בשל העובדה שהזרמת מי הים התיכון לים המלח תייצר שכבת גבס על פני הימה מה שגם יגרום לנזק אקולוגי וגם,ובעיקר,נתון להתנגדות חריפה של בעלי הזיכיון לכרות מאוצרות הימה,קרי:מפעלי ים המלח שכן התגברות על שכבת הגבס תייקר את הכרייה,לדידם,כדי חוסר כדאיות כלכלית.
שמעון פרס והמלך חוסיין,שניהם זיכרונם לברכה,רקמו תוכנית להזרים ממימי מפרץ אילת מי ים לים המלח. הפרשי הגובה במקרה הזה לא מצדיקים ייצור חשמל אבל החשיבה הייתה ליצר סביב לתעלה הזו מערכת של חניונים ומרכזי נופש שיחזירו את ההשקעה עיקרה של התעלה היה אמור לעבור בצד הירדני כך שהערבה הישראלית תישאר בעיינה ולא תינזק. גם כאן התוכנית סובלת מחוסר כדאיות כלכלית וגם זוכה להתנגדות חזקה של מפעלי ים המלח הישראלים והירדנים מאותה הסיבה,קרי: הזרמת מי ים תגרום להיווצרות שכבת גבס על פני הימה שכריית אוצרות הטבע ממנה תהפוך לבלתי כדאית כלכלית.
לים המלח חסרה כמות עצומה,כמעט דמיונית,של מים על מנת להחזיר את רום המים אל מתחת לקו המינוס 400 מטרים מעל לפני הים שלא לדבר על רום של 380 מטרים מתחת לפני הים הרום העליון הידוע מאז שקמה מדינת ישראל. מאחר ורק מים מתוקים,או אפילו מותפלים,יכולים להיות מוזרמים לימה אין לתהליך הזה שום הצדקה כלכלית אלא אם ישראל,ירדן והמדינות המערביות העשירות יחליטו לממן פעילות שכזו שכל תכליתה היא הזרמת מים מתוקים לים המלח,מים יקרים לייצור ושספק אם ניתן,אגב הזרמתם,לייצר מקורות הכנסה שיממנו פרויקט שכזה. אשר על כן נגזר דינו של ים המלח ובעוד כארבע עשורים יתייצב רום מימיו על כמינוס 500 מטרים מעל לפני הים לרבות הנזקים האקולוגיים והסביבתיים הכרוכים בכך.
בשישי האחרון ביקרנו בשמורת עין פשחה לרבות ביקור בשמורה החבויה – והתמונות,הן כאן לפניכם:
לגלריית התמונות – עין פשחה פברואר 2026.
מיצד מזין.
מיצד חורבת מזין,או בשמו העברי מיצד קדרון נמצא דרומית לשמורת הטבע עינות צוקים סמוך לישוב אבנת. המיצד מתוארך לתקופתו של אלכסנדר ינאי. התארוך מתבסס על מטמון מטבעות שנמצא ב 2002 בחוף הסמוך למיצד והם כולם מטבעות שנטבעו במרחב ארץ ישראל בימי שלטונו של אלכסנדר ינאי.
בימי אלכסנדר ינאי היה במקום מבדוק לספינות שהכיל ברכת מים מתוקים שככל הנראה עזרה בתיקון והשבחה של סירות ששטו במי ים המלח ובשל מליחותו נזקקו לתחזוקה. בפתח המבדוק הותקן כבש ששימש להעלאת הסירות אל המבדוק בו הן נשטפו,כאמור,במים מתוקים ונזקי המלח תוקנו. בניצב לכבש המבדוק היה מזח שאורכו כחמישה עשר מטרים ששימש למעגן ספינות לפריקה והעמסה של סחורות.
מהמחקר עולה שהסירות יצאו מהמבדוק והמזח הסמוך לו ושטו לעין גדי למצדה וגם למכוור עיר שנמצאת כ 24 ק"מ מדרום מזרח לשפך הירדן לים המלח הצד המזרחי שבתחום ממלכת ירדן.
בחלק העליון של המבדוק נמצא מגדל ששימש,ככל הנראה,למגורי צוות העובדים במבדוק.
למה בכלל שטו החשמונאים בים המלח?
עוד הרבה לפני החשמונאים,בימיי הממלכה המצרית,דרך הנבטים ועד לימי הורדוס,החשמונאים ואפילו בתקופה הביזנטית,שפת ים המלח הייתה דרך מלך שבה הועברו סחורות מדרום,ממצרים וחצי האי סיני,צפונה לדמשק וסוריה של היום וגם בכיוון ההפוך. גם מחצבים מים המלח,בעיקר אם לא רק,זפת ששימש לצורכי פולחן נכרו בים המלח והועברו צפונה בכלל ובעיקר דרומה למצרים. העברת סחורות בסירות ששטות בים המלח הוא אמצעי תחבורה יעיל שיכול להעביר,בבת אחת,כמות גדולה של סחורות ולפרוק אותן בהמשך הדרך על מנת שיועמסו על גבי גמלים וימשיכו בדרכן ובדרך זו מתגבר על מכשולים שיש בדרך. בנוסף:השיט בים המלח הוא אקט של הצהרת ריבונית של שליטי האזור – במקרה דנן החשמונאים.
בסמוך למיצד נפתחה שמורת טבע שהגישה אליה איננה כרוכה בתשלום אבל תלויה בשעות הפתיחה והסגירה של שמורות הטבע המנוהלות על ידי הרט"ג. ברחבי השמורה,שהיא בעצם קרקעית ים המלח שנסוג מזרחה… ורחוק מזרחה,צומחים שלל צמחי מדבר בשלל צבעים המשתנה מפעם לפעם לפי מחזורי הצמיחה וההתייבשות של הצמחים. השנה,בגלל כמות הגשם יוצאת הדופן שירדה באזור בכלל ובאגן הניקוז של נחל קדרון שנשפך לים המלח בשמורה עצמה,מרבדי הצמחים גדולים בשטחם ומרתקים בצבעי האדום,צהוב,כתום וירוק שלהם.
בשישי האחרון ביקרנו בשמורה הצמודה למיצד קדרון והתמונות,הן כאן לפניכם:
לגלריית התמונות – חורבת מזין פברואר 2026
מנחם.